אין לי שם אבל אני קיים

הכל התחיל כשאיבדתי את היכולת שלי לראות.. 

רציתי לצעוק, פתחתי את הפה אבל אז איבדתי את היכולת לדבר...

ניסיתי לשמוע מה קורה מסביבי אבל זה היה הדבר הבא שנשלל ממני... 

יכולתי רק להרגיש.. להרגיש את הידיים שלו על הכתפיים שלי, חזקות ולמרות זה עדינות..

הוא לא ממהר..

הוא נותן לי את הזמן..

הוא מחכה שאקח נשימה עמוקה ואיטית דרך האף ואז עוד אחת... ועוד אחת...

שהגוף שלי ירגע, יתרגל, רק כדי להוציא ממני את כל האוויר ברגע אחד... 

ועכשיו הידיים שלי מאחורי הגב וגם הם נלקחו ממני...

אני ממשיכה לעמוד על הרגליים אבל תחושת הליטוף העדין של החבל עליהם מגלה לי שעוד מעט .. עוד ממש שניה .. עוד רגע אחד, גם את היכולת לעמוד הוא יקח... 

והנה זה קורה, אני מרגישה איך החבלים מתהדקים סביבי...

מרגישה את הליפוף האחרון .. את הקשר וההידוק... 

והנה אני באוויר. 

ואני חופשיה..

חופשיה מהגוף שלי..

מהחושים שלי..

מהעולם הזה..

כל מה שנשאר לי עכשיו זה רק החיבוק המנחם שנותנים החבלים..

והידיים המלטפות שלו... שעושות את דרכן לאורך גופי ועל תוכי...

אני חופשייה.