זהו! סופסוף הגיעה העת, לאחר חצי שנה בבית כעת העת לחזור לעבודה. העת לחזור ולתת, מבלי לצפות לתמורה או לתודה, מבלי לקוות שיראו ויעריכו, מבלי לפחד לטעות, ממקום של ידע נרחב אבל אינטואיציות חזקות יותר מכל ידע, כי אם יש משו שחייב להיות טוטאלי, אמיתי וכנה לחלוטין זו הנתינה הזו, זו העבודה הזו. זו שניתברכתי באהבתה ושנהנית מהסיפוק שהיא מביאה לחיי. זו שמביאה אושר עצום ולעיתים רגעים של כאב האחר, זו שמחייבת אותי להוות כלי קיבול ענק ולהכיל בתוכי ככ הרבה רגשות, זו שלעיתים קשה ומתסכלת, דלת אמצעים (מערכתיים/אישיים) או אולי לעיתים דלת ידע, זו שמאפשרת לי למצוא בתוכי כוחות חדשים בכל פעם לקראת התמודדויות חדשות- חלקן קשות, חלקן טובות, חלקן מתסכלות וחלקן מעצימות...
זהו! סופסוף הגיעה העת לחזור ואני עושה זאת באושר עצום ומתוך אהבה גדולה...
(בקריאה נוספת ומעמיקה יהיה מי שיבין שהקטע נכתב לאהבות הגדולות בחיי- האחת עבודתי והשניה העצומה והמעצימה ביותר, משפחתי! ולכן הדבר מצריך פיצול בסיום... )
עבודתי-
זהו! סופסוף הגיעה העת לחזור ואני עושה זאת באושר עצום ומתוך אהבה גדולה, אהבה למקצוע, אהבה לאנשים, אהבה לטעויות וללמידה שמתוכן, אהבה לאינטרקציות הבין אישיות, אהבה לאדרנלין השוטף אותי ביום לחוץ...
זהו! הגיעה העת לחזור אל השפיות שלי!
בנותיי-
זהו! סופסוף הגיעה העת לחזור ואני עושה זאת באושר עצום ומתוך אהבה גדולה, יודעת שעברה עליכן תקופה לא פשוטה לאחרונה- בה אני לא הייתי לגמרי אני, בה לא יכולתי לתת מכולי, בה הטוטאליות שלי נפגמה. אני מתנצלת על כך יקירותיי, מתנצלת על שהקשיתי לפעמים, על שלא הייתי איתנה כתמיד, על שלא שימשתי עבורכן קרש קפיצה, על שלא היתה בי הסבלנות וההכלה הנידרשים בעבורכן. יודעת שלעיתים הכאבתי לכן במידת מה, רק מקווה שלא הכאבתי לכם מידי...
זהו! הגיעה העת לחזור אל השפיות שלי!
אהובי-
זהו! סופסוף הגיעה העת לחזור ואני עושה זאת באושר עצום ומתוך אהבה גדולה, אהבה לזוגיות המדהימה שלנו, לעוצמות שלנו, למשפחה שבנינו לנו, לצמיחה המשותפת שלנו. יש בי אהבה ללא גבול אליך יקירי! ומתוך תודה עצומה על הסבלנות שהיתה לך אליי בתקופה האחרונה, על ההכלה עד אין סוף, על האיתנות ברגעים קשים ועל השבירה שראיתי בעיניך ברגעים קשים יותר. על החיבוק המנחם שאיפשר לי להתפרק בזרועותיך, על הלחישה המחזקת שאיפשרה לדמעות לזלוג מעצמן, על עוצמתך, על אהבתך, על היותך!
זהו! הגיעה העת לחזור אל השפיות שלי!
ואחת מיוחדת לך, קטנתי-
זהו! סופסוף הגיעה העת לחזור ואני עושה זאת באושר עצום ומתוך אהבה גדולה,
אני יודעת שציפית לחווית גיחה אחרת, אבל היתה לשתינו התחלה קשה מאוד. אני מתנצלת בפנייך וכנראה שאתנצל עד סוף ימיי, על שלא הייתי שם בשבילך יותר, על שאיפשרתי לידיי לחבוק ולליבי להישאר מנגד, על המחשבות שהתרוצצו לי בראש, על רגעים של חרטה איומה, על טיפשותי, על חולשתי... מקווה שאשכיל לפצות אותך על כל אלה...
חשוב לי שתרגישי שאולי דוקא בגלל הקושי ההוא את מקובעת יותר בליבי, שדוקא בגלל החויה שעברנו ונתוני הפתיחה הקשים אנחנו מחוברות יותר...
אני אוהבת אותך קטנתי, כעת ליבי הוא שפורש ידיים וחובק אותך אליו בחום, מקווה ומאמינה שאת מרגישה...
זהו! הגיעה העת לחזור אל השפיות שלי!
אוהבת מאוד, הגיעה העת לחזור, אל עבודתי, אל בנותיי, אל אהובי...
הגיעה העת לחזור אליי, אל עצמי!
[b]
לפני 15 שנים. 16 בספטמבר 2009 בשעה 6:39
