אני ישנה.
הוא נכנס אליי הביתה, חצי מתיישב על המיטה וחצי נשכב – נצמד אליי – זה נעים.
10:53 – מתעוררת, קמה, שולחת הודעה אדומה: "בוקר טוב ושבוע טוב ( : "
11:14 – שולחת אדומה: "אני יורדת למכולת"
11:39 – אדומה: "חזרתי הביתה ואני נכנסת למיטה לעוד קצת... שלך }{ "
אני ישנה.
מתעוררת כשילד/נער משתרע לצידי במיטה.
אני אומרת לו: "מה נסגר איתך? תפנה את עצמך מפה..." (מתחת לשמיכה, אני ישנה ערומה).
הוא קם, ואז אני רואה איזה ילדונת עוברת במסדרון...
פתאום עובר לי סרט בראש, אולי הוא כאן עם הילדים שלו...? ואני העזתי לדבר ככה אל הבן שלו...? השתגעתי?
אני קמה, ולא מאמינה, הרהיטים בבית שלי זזו והשתנו, מסתובבים פה אנשים זרים ועושים בדירתי כבשלהם.
אני מתחילה להבהל ואז נגש אליי מישהו ומראה לי מסמך, שמעיד על זה שהדירה אינה עוד ברשותי למשך שלושת השנים הקרובות.
הפאניקה שלי גוברת, אני על סף היסטריה.
ואז אני חושבת שוב... יש סיכוי שזה חלק מהמשחק, הוא מספיק מטורף ויצירתי כדי לרקום כזה דבר.
אני ניגשת לאחת הבחורות שיושבת על הספה (שלי...?), בסלון (שלי...?) ואומרת לה בנונשלנטיות:
"הרגע הגעתי, האובייקט עדיין ישנה? את מוכנה להכניס אותי לתפקיד?"
ואז היא עונה: "בכיף, זה נורא פשוט, בואי שבי לידי ותתנהגי כאילו שזה המקום הטבעי שלך, האובייקט עדיין לא קמה..."
ואני מבינה שזו באמת הצגה, שזה לא אמיתי...
אני קמה ומתחילה ללכת לכיוון המטבח, כשאני מרגישה אותו נצמד אליי מאחור ומחבק. אני מתפרצת בבכי משחרר.
אני ישנה.
הוא מתיישב על המיטה, אני מרגישה אותו נצמד אליי. מלטף לי את הפנים, מנשק.
לוקח לי כמה שניות לסובב את הראש לכיוונו, העיניים חצי עצומות, אני אומרת:
"אתה לא באמת פה... זה עוד חלום..."
והוא שואל: "את חושבת?"
"כן" ...ומספרת על שני החלומות הקודמים.
הוא שואל: "את רוצה שנבדוק אם את חולמת?" וצובט...(זה כואב...)
אני עונה: "כבר ניסיתי את הטריק הזה של הסטירה בעבר, בחלומות קודמים, זה לא עובד, זה נראה אמיתי וזה מתברר בסוף כחלום"
הוא בכל זאת ממשיך לצבוט.
הנייד שלי מנגן... על הצג, הבעלים של הכלבה-אחות שלי.
אני שואלת אותו אם לענות, הוא עונה שרק אם אני רוצה. אני בוחרת שלא.
אחרי שעה וחצי, הוא מתלבש, נותן לי נשיקה ויוצא מהבית. אני שומעת את הבריח בדלת מסתובב וננעל.
אני עדיין במיטה, לא יצאתי ממנה כל אותו זמן. לוקח לי כמה דקות לקום.
14:25 - שולחת הודעה אדומה:
אין לי מילים...
אבל אם זה באמת קרה, שהיית פה עכשיו, וזה לא היה עוד חלום...
אז נדמה לי ששמעת משהו שאומר הרבה יותר ממילים.
גם תודה,
גם אני אוהבת אותך,
ובעיקר קולות.
זה הכי הרבה שאני מסוגלת כרגע להוציא...
שלך
כלבה
וגם זנזונת
}{
שעתיים אחרי כן, הגיעה עוד הפתעה !!
לפני 14 שנים. 18 במאי 2010 בשעה 0:51