בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 13 שנים. 18 במאי 2010 בשעה 0:51


אני ישנה.
הוא נכנס אליי הביתה, חצי מתיישב על המיטה וחצי נשכב – נצמד אליי – זה נעים.

10:53 – מתעוררת, קמה, שולחת הודעה אדומה: "בוקר טוב ושבוע טוב ( : "
11:14 – שולחת אדומה: "אני יורדת למכולת"
11:39 – אדומה: "חזרתי הביתה ואני נכנסת למיטה לעוד קצת... שלך }{ "

אני ישנה.
מתעוררת כשילד/נער משתרע לצידי במיטה.
אני אומרת לו: "מה נסגר איתך? תפנה את עצמך מפה..." (מתחת לשמיכה, אני ישנה ערומה).
הוא קם, ואז אני רואה איזה ילדונת עוברת במסדרון...
פתאום עובר לי סרט בראש, אולי הוא כאן עם הילדים שלו...? ואני העזתי לדבר ככה אל הבן שלו...? השתגעתי?
אני קמה, ולא מאמינה, הרהיטים בבית שלי זזו והשתנו, מסתובבים פה אנשים זרים ועושים בדירתי כבשלהם.
אני מתחילה להבהל ואז נגש אליי מישהו ומראה לי מסמך, שמעיד על זה שהדירה אינה עוד ברשותי למשך שלושת השנים הקרובות.
הפאניקה שלי גוברת, אני על סף היסטריה.
ואז אני חושבת שוב... יש סיכוי שזה חלק מהמשחק, הוא מספיק מטורף ויצירתי כדי לרקום כזה דבר.
אני ניגשת לאחת הבחורות שיושבת על הספה (שלי...?), בסלון (שלי...?) ואומרת לה בנונשלנטיות:
"הרגע הגעתי, האובייקט עדיין ישנה? את מוכנה להכניס אותי לתפקיד?"
ואז היא עונה: "בכיף, זה נורא פשוט, בואי שבי לידי ותתנהגי כאילו שזה המקום הטבעי שלך, האובייקט עדיין לא קמה..."
ואני מבינה שזו באמת הצגה, שזה לא אמיתי...
אני קמה ומתחילה ללכת לכיוון המטבח, כשאני מרגישה אותו נצמד אליי מאחור ומחבק. אני מתפרצת בבכי משחרר.

אני ישנה.
הוא מתיישב על המיטה, אני מרגישה אותו נצמד אליי. מלטף לי את הפנים, מנשק.
לוקח לי כמה שניות לסובב את הראש לכיוונו, העיניים חצי עצומות, אני אומרת:
"אתה לא באמת פה... זה עוד חלום..."
והוא שואל: "את חושבת?"
"כן" ...ומספרת על שני החלומות הקודמים.
הוא שואל: "את רוצה שנבדוק אם את חולמת?" וצובט...(זה כואב...)
אני עונה: "כבר ניסיתי את הטריק הזה של הסטירה בעבר, בחלומות קודמים, זה לא עובד, זה נראה אמיתי וזה מתברר בסוף כחלום"
הוא בכל זאת ממשיך לצבוט.
הנייד שלי מנגן... על הצג, הבעלים של הכלבה-אחות שלי.
אני שואלת אותו אם לענות, הוא עונה שרק אם אני רוצה. אני בוחרת שלא.

אחרי שעה וחצי, הוא מתלבש, נותן לי נשיקה ויוצא מהבית. אני שומעת את הבריח בדלת מסתובב וננעל.
אני עדיין במיטה, לא יצאתי ממנה כל אותו זמן. לוקח לי כמה דקות לקום.

14:25 - שולחת הודעה אדומה:
אין לי מילים...
אבל אם זה באמת קרה, שהיית פה עכשיו, וזה לא היה עוד חלום...
אז נדמה לי ששמעת משהו שאומר הרבה יותר ממילים.
גם תודה,
גם אני אוהבת אותך,
ובעיקר קולות.
זה הכי הרבה שאני מסוגלת כרגע להוציא...
שלך
כלבה
וגם זנזונת
}{



שעתיים אחרי כן, הגיעה עוד הפתעה !!

philia' - }{
לפני 13 שנים
לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - ככה את סוגרת את הפוסט??? עוד הפתעה? נו, מה היה? ספרי ספרי כבר.... :-))

בוקר טוב }{
לפני 13 שנים
מישלי - את יודעת מה הייתה ההפתעה... היא הופיעה פה...

והיא לא הפתיעה רק אותי ( :

בוקר טוב אחות }{
לפני 13 שנים
Sweet melody - מי הופיעה מה????גם אני במתח!!!
לפני 13 שנים
מישלי - גם את כבר יודעת !!
אוהבת
}{
לפני 13 שנים
תחת השמש​(נשלט) - ולי לא מגיע לדעת...?! :-(

אני זבוב גם כאן... ;-)

חג שמח ומלא חוויות מתוקה! הכנסת לא מעט רוח חיים לממלכתינו... ;-)

}{
לפני 13 שנים
מישלי - גם אתה כבר יודע !
ופה אתה לגמרי לא זבוב, פה אתה השף (ולפעמים הסו-שף).

חג שמח לבני הממלכה החמה, בעיר הכי לוהטת שאני מכירה...
שמחה על ההתחדשויות, השידוכים, החוויות ובקרוב פתיחה מחודשת של האגודה הותיקה...
מודה לכם על הפינוקים והאהבה.
}{
לפני 13 שנים
תחת השמש​(נשלט) - אכן כן!!!
תודה גם לך על כל המחמאות.

למה מגיע לי כל הטוב הזה...?! :-)

התחדשויות זה תמיד דבר טוב, בעיקר עם זה מגיע בעיתו, ואכן האביב זה זמן טוב של לבלבוב, פריחה והתחדשות.

העיר לוהטת בהשראת המלכה החמה.

אוהבים ומצפים - השף הלוהט והמלכה המקפיצה... :-)
}{
לפני 13 שנים
HotQueen​(שולטת){תחת השמש} - מישלי!!!

איזה כיף לראות את האושר נסוך על פניך וקורן ממך!

שימשיך להפתיע. מסתבר שזה עושה לך רק טוב.

ודרך אגב, גם קצת רע וכואב לא מזיק.... :)
לפני 13 שנים
מישלי - הוטי יקרה,
"רע" זה משהו שאני לא מכירה, בטח לא אצלו...
"כואב" - כן, לפעמים, ע"פ שיקולו.
"מפתיע" - כל הזמן וביצירתיות אין קץ.
בעיקר מעמת, מאתגר, מרגש, מצמיח, מחייך, מצחיק, מפחיד, מרטיט, מדויק ומופלא.

אני שמחה שאת ו"שלך" שותפים לרכבת ההרים שלי ( :
חג שמח
אוהבת
לפני 13 שנים
HotQueen​(שולטת){תחת השמש} - מישלי יפתי (יפתו יותר נכון...)..

הרע הוא בדיוק ההיפך מהטוב. בלעדיו לא נדע מה טוב או מה רע...
בפרסומת אומרים "למה מגיע לי כל הטוב הזה" אז אצלנו בבית הוא אומר, "למה מגיע לי כל ה"טוב" הזה".. כשהוא סובל ומתענה ואוהב כל רגע..

תמיד שמחה להיות איתך שם במסע המופלא שלך ברכבת.

אוהבת }{
לפני 13 שנים
מישלי - אני מסכימה איתך... הטוב והרע הם חלק מאותו דבר.
בזכותך עכשיו נפל לי אסימון לגבי, מה שונה הפעם, בקשר הזה.
איך זה שאיתו הכל בסדר, שאין בי מלחמה, שאין בי התנגדויות, אין התלבטויות, ההתמסרות היא טוטאלית,
כי איתו הטוב מכיל את הרע, ואז אין בי פחד מפני הרע, המלה "מכיל" היא הכי מתאימה פה.

אז תודה לך יקירתי, עזרת לי להבין משהו...
אוהבת
}{
לפני 13 שנים
שולץ s - זה שלא הגבתי עד כה לא אומר שאני לא מתרגש.
כל כך כיף לקרוא את זה יקירתי.
אני ממשיך. חלק קראתי כבר, אבל מה זה משנה?
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י