מיש

הודעות אדומות:

12:12
נושא: הערב.
נא רשמי לפנייך - מרגע קריאת ההודעה ועד לערב ... חל איסור על אכילת אוכל מכל מין וסוג שהוא

14:40
גורל...
קמתי בסביבות 12:00 ושתיתי קפה.
בזמן שהגיס שלי הכין לנו ארוחת צהריים, הדלקתי את המחשב וקראתי את ההודעה.
אז זהו, לא אכלתי כלום... מאז אתמול בלילה...
רק מיידעת...

* הערה לקוראים, לא פשוט להמציא תירוץ לעובדה, שאני לא אוכלת בשר משובח שמונח מולי על השולחן...

17:32
שש וחצי באותו מקום.
תאשרי ותשלחי לי שוב, לכאן את מספר הטלפון.
--------------------------------------------------------------------------------
שיחת מסנג'ר:

17:37 שלום...
17:53 הי
* נתתי לו לחכות 16 דקות תמימות ??
17:53 רגע
17:54 אני לא אספיק להגיע עד 18:30
17:54 אוי ואבוי.
17:55 אני מוכנה
אבל ייקח לי יותר זמן להגיע...
17:55 את מקבלת עונש.
תרשמי מספר.
17:56 050-XXXXXXX
שלחתי לך קודם SMS...
17:56 03XXXXXXX
17:57 תתקשרי לשם ותזמיני לנו מקום.
לשבע.
17:57 טוב. איזה שם להגיד ?
17:57 גברים ( :
17:57 טוב
17:57 מישלי.
17:57 תחליט
17:58 מישלי.
17:58 תתקשרי עכשיו, נוודא שיש מקום.
17:58 אני ממתין.
17:58 יש
17:58 יופי.
17:59 את יודעת להגיע לנמל תל אביב ?
17:59 כן
17:59 ילדה גדולה...
המסעדה נקראת XXX.
18:00 תפגשי אותי שם בשבע.
18:00 בחוץ או להכנס ?
18:00 תכנסי ותבקשי שולחן אינטימי.
18:00 טוב
18:00 מה את לובשת ?
18:01 טייץ שחור וטוניקה בצבע טורקיז
18:01 את יפה ?
18:01 כן
18:01 ( :
18:02 תביאי גם את מעיל. את המעיל הארוך.
18:02 טוב
18:02 ביי.
18:02 ביי.


18:02 הודעה אדומה:
אנחנו אחרי המסנג'ר...
אז שבע בנמל.

----------------------------------------------------------

מגיעה, נכנסת, מחפשת שולחן... אין פה שום שולחן אינטימי, מרחב יותר פתוח מזה – לא יכול להיות !
בוחרת את הכי פינתי שקיים, מקווה שהבחירה שלי תהיה לשביעות רצונו.

19:00 SMS ממני: "אני פה"
19:08 SMS ממנו: "כנסי לשירותי גברים תתפשטי שימי את המעיל ודווחי לי"

נשימה עמוקה.
קמה מהשולחן שבו התיישבתי, לוקחת איתי את התיק (כדי שיהיה איפה לשים את הבגדים).
נגשת לקצה השני של המסעדה ושואלת איפה השירותים, כדי שיהיה ברור למארחת שאני לא הולכת ושתשמור על השולחן.

בודקת שאף אחד לא מסתכל ומתחמקת לתוך שירותי הגברים, מודה לאלוהי הבדס"מ שלאף גבר לא לחצה השלפוחית באותו רגע.
נכנסת לתא האחרון וסוגרת את הדלת (בלי לנעול).
מתחילה להתפשט.
'מעניין למה חם לי... לא אמור להיות לי יותר קר ?'
ערומה עם מגפיים שחורות, לובשת את המעיל עליי וכועסת על עצמי שלקחתי דווקא את המעיל הארוך הזה...
הוא עשוי מחומר, לא מאד ידידותי לעור החשוף.
אם אהיה עדינה בתיאור, דביק משהו, בעיקר עם ההתרגשות וההורמונים, הזיעה והרטיבות שמעידה חד משמעית – שאני מגורה !

שולחת SMS שאני מוכנה, פותחת חריץ בדלת ומחכה.
שעונה על הקיר, נשימות עמוקות, כבר נמצאת בדרכי לתוך הספייס.
עובר זמן, אין לי שמץ של מושג כמה, ואני שומעת צעדים... שקטים, מחושבים, ממוקדים, מתקרבים לכיווני.
הוא פה.
הדלת נדחפת בעדינות לכיווני ואני מפנה לה מקום להפתח, מפנה לו מקום אצלי.
הוא נעמד, מסתכל, החיוך הקטן שלו מופיע, נראה שהוא מרוצה.
"תסתובבי."
הוא מציץ בלי להתקרב כדי לראות את המחשוף של המעיל (שאף פעם לא שמתי לב שהכפתור העליון ביותר שלו – ממש לא עליוני).
מבט מרוצה.
"בואי."

חוזרים לשולחן, אני מובילה (אירוע נדיר במחוזותינו) לשולחן ששמור לנו.
הוא דואג שאני אשב כשהפנים (ולא רק) מופנים לקהל הסועדים היוקרתי, מאחוריו יושב זוג, הגבר לא מפסיק לשלוח אליי מבטים, כנראה שהדייט שלו - קצת פחות מעניינת מאיתנו.

אוכלים, מדברים, מבטים, חיוכים.
זו אמנם רק פגישה שנייה, אבל אנחנו כבר עמוק בתהליך האילוף, עדיין לא כלבה, אבל לומדת.
מתחילה להכיר את המסגרת, הגבולות, הכללים, ומה שלא יודעת - הוא מוודא שאלמד, שאפנים, שאתרגל, שאוהב.
הוא כזה עדין ונינוח אבל שלא תהיה פה טעות – תובעני, קשוח ולא מתפשר על מה שהוא רוצה.
אוכלת רק כשמקבלת אישור, שותה רק באישור.
מיד פעם המלצר בא לבקר, מאד שירותי... גם אני מאד שירותית, בעיקר מהזוית שבה הוא יכול ליהנות מהמחשוף שלי.

והכי חשוב... שהיה שם סטייק !!