מיש

מסנג'ר:

הזמנתי את Y למחר...
למתי הזמנת אותו ?
אחת
תדחי אותו לערב ואני אחשוב על זה.
בערב קבעתי עם חברים בXXX...
בשש עם חברים ובתשע פגישת חצי עבודה עם הבחור... שסיפרתי לך עליו
דיברתי אתמול עם HQ חידשנו קשר אחרי שנים של נתק ומכיוון שאני כבר נפגשת עם הבחור, אני מאחדת את הכול
אולי אני אגיד שלום גם ל-A
זה הלו"ז למחר...
נחמד...
יכול להיות שהתעלמת ממה שאמרתי ?
התעלמתי ממה ?
ציטוט: "תדחי אותו לערב ואני אחשוב על זה."
הגבתי בלהגיד שעשיתי תוכניות לערב, אז אני לא יכולה לדחות אותו לערב
סליחה אם נראה שהתעלמתי
לא יכולה ?
יכולה הכול
עשית תכניות אז את לא יכולה ?
יכולה לבטל ולשנות את כל התוכניות
אם ככה תורה לי
תדחי אותו לפעם אחרת.
את Y ?
כן.
טוב
ומחר ב 11 את מחכה לי מול המסך.
טוב
אחרי מקלחת ולבושה יפה.
טוב
וזו פעם אחרונה שאת מנסה לנווט אותי.

--------------------------------------------------------------------

11:00 - למחרת: הודעה אדומה בכלוב "תהיי כאן שוב ב- 11:45"

11:45 - אני יושבת מול המחשב.
מקולחת, לבושה בשמלה (כמו שהוא אוהב), הסנדלים לידי, מוכנה לכל תרחיש אפשרי (שעולה על דעתי).
צלצול בדלת. אסור לי לקום. אסור לי לעשות שום דבר אחר ללא אישור כשאני מולו, זה הזמן שלו. אני צריכה לחכות מול המחשב.
אני מתלבטת מה לעשות. נלחמת עם עצמי. יכול להיות שזה הוא ? בדלת ??
מעולם לא נתתי לו את הכתובת שלי, או פרט ברור אחר, שיאפשר לו לדעת בדיוק איפה אני גרה...
זו בטח אחת השכנות או סתם מטריד אחר ?
ומה, אם בדיוק כשאני אקום, הוא יקרא לי במסנג'ר ?
צלצול נוסף בדלת.
אני נקרעת בתוכי... המחשבות והחישובים טסים בראש, הלב דופק חזק...
לבסוף, אני לא יודעת למה, משהו מקים אותי מהכסא.
אני נעמדת.
ניגשת לדלת (ממהרת כדי שאוכל לחזור מהר למסך)
בידיים רועדות פותחת את המנעול ואת הדלת.
והוא שם.
מסתכל עליי עם החיוך הקטן שלו.
עוברות 3 שניות ואני מתעשתת.
לוקחת צעד אחד אחורה ויורדת מיד לרצפה. על שש. לרגליו.
מתרגשת. כלבה שהבעלים שלה בא אליה במיוחד. מרחוק. ככה באמצע החיים.
הוא פה. אצלי בבית. בהפתעה. הוא הגיע.

תמונה הזויה עבורי.
אני בבית שלי*, זה שאני מנהלת, אחראית, עצמאית...
עכשיו על שש, זוחלת, כלבה. לא זזה בלי אישור, לא זזה בלי הוראה.

* כן אדוני, אני כותבת "שלי" רק לטובת צופינו שלא מכירים את הטרמינולוגיה, כי אם אכתוב "שלנו" או "שלך" יחשבו שאנחנו גרים יחד (רחמנא !!).

חמש שעות אחרי, הוא יוצא מהבית, אני רק מתחילה לקלוט מה היה.
מוצאת בכלוב הודעת פרגון אדומה על הטוסט שהכנתי לו (שנשלחה ממנו בעודו אצלי...).

כולי בספייס, נוסעת לXXX.
עוברת לביקור אצל האקס שלי A שלא ראה אותי שנה ומשאירה אותו עם הלשון בחוץ.
----------------------------------------------------------------------------------

שלושה וחצי חודשים אחרי... (כבר עמוק בתוך השייכות)

יום חמישי האחרון, אחרי ימים של מצבי רוח מוזרים, הפעם רכבת הרים רגשית...
ימים לא קלים...
הוא רואה אותי, את המצב שלי, מרגיש, תומך, עוקב, איתי. מבין את המצוקה.
אני מבקשת אישור להיפגש עם A.
כן, אותו A מלמעלה, זה שקיבל ביקור חטוף אז לפני שלושה חודשים,
האקס שלקח אותי את הצעד הראשון הקטנטן בדרך להיות כלבה, ושמשם כבר מצאתי את עצמי כלבה של גברים.
אני מקבלת אישור... כוללני... מקיף... לעשות מה שאני רוצה עד יום ראשון, שבו, הוא הודיע, יגיע אליי.
אישור ? גם לסקס ? עם A ? מה שאני רוצה ? .... וזה מפחיד. כבר חצי שנה שאני עושה מה שהוא רוצה. וטוב לי, שקט, בטוח, אוהב.
ונכון שכבר כמה חודשים אני מחכה לאישור הזה, ופתאום כשהוא מגיע, אני לא יודעת מה לעשות איתו.
"כן, מה שאת רוצה, מה שאת מחליטה."
ואחרי שאני נלחצת מהחופש הפתאומי והמטלטל הזה, הוא מוסיף "את יודעת מה ? אלא אם אני אודיע לך אחרת... טוב?"

שלוש שעות אחרי... A כאן... חבר אמיתי וקצת יותר... המאסטר היחיד שהיה לי לפני הבעלים שלי.
מקשיב, מחבק, המתח בינינו מטורף, המתח שנמצא אצלי (גם בלי קשר אליו) עצום.
SMS מהבעלים שלי: "תתקשרי"

אני מיד מתקשרת ומספרת לו שבדיוק A כאן.
"אז אני לא אפריע לכם" הוא אומר עם החיוך הקטן שלו שאני שומעת בצד השני של הקו.
"תפריע ?? אתה ?? בחיים ולעולם, אתה לא מפריע !" אני ניגשת עם הנייד למטבח ומבקשת ממנו אישור מפורש.
"את לא צריכה אישור. אמרתי לך שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה והתכוונתי לזה, טוב?" בקול כ"כ עדין ואוהב – שאני פשוט נמסה.
"אבל אני רוצה. אישור. בבקשה."
"לא, את לא צריכה אישור. תעשי – מה – שאת – רוצה"
נפרדים בטלפון ואני חוזרת ל-A.

אחרי חצי שעה, חיבוק חזק וארוך והוא הולך...
שולחת SMS לבעלים שלי: "הלך. לא שכבנו. הוא השאיר לך פתק."
מיד תשובה: "תתקשרי"

"אז? מה קורה?" הוא שואל בכזאת נונשלנטיות, בכזה בטחון, בכזאת אהבה, בבעלות מוחלטת.
לא יכולתי, אני עונה, פשוט לא רציתי. אני שלך. לגמרי שלך. כולי שלך. כמה שזה היה קרוב, לא יכולתי ! לא רציתי !

עבר סוף שבוע שלם שבו קיבלתי חופש לעשות את כל מה שכבר חצי שנה אני מקבלת רק עם אישור (וגם... בדר"כ לא מקבלת).
לאונן, להזדיין, להיפגש עם מי שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה...
ותאמינו לי, כל האקסים פתאום התעוררו ויצרו קשר, כל ההזדמנויות קפצו לי לכיס, רק לקחת, רק להגיד "בוא"...
ולא עשיתי עם זה כלום. כל מה שרציתי, זה שיגיע כבר יום ראשון !

אז יום ראשון הגיע. וגם הוא הגיע.
תודה שבאת.
ראיתי שלקחת את הפתק שהושאר עבורך על השולחן.
אוהבת,
מישלך
}{

נ.ב.
בפוסט הבא, על השעתיים ההזויות שעברתי לפני שקראתי ל-A לבוא...