לפני 16 שנים. יום רביעי, 4 באוגוסט 2010 בשעה 23:14
בכל פעם שאני בטוחה שזה הכי עמוק שאפשר,
שאי אפשר יותר טוטאלי מזה,
שזה ה-top, השיא, הכי אקסטרים שיכולתי אי-פעם לדמיין,
אתה מראה לי שיש עוד...
שאפשר עוד צעד, והנה הלכתי (או זחלתי) אותו, ואתה שם כדי לשמור, להוביל, לשלוט.
שיש עוד שלב, והנה הגענו אליו, ובטחתי בך ועברנו אותו, ואנחנו במקום חדש,
אבל עדיין כל כך מוכר, בבית, במקום הנכון, במקום הטבעי, במקום שלי בלהיות שלך.
ושוב, מילים לא יכולות לתאר, הן מצמצמות משהו, שהוא כל כך עצום ומופלא ושלם.
אני חושבת שהמבט שלי אומר לך, את מה שהמילים לא יכולות,
שאתה רואה את ההתמסרות והכניעה שלי... ויודע.
שכשהראש שלי מונח על הירך שלך, ברור לך וברור לי, שברגע הזה, הכל ברור.
א ו ה ב ת
הצעצוע שלך
}{