-
בלוגים
מיש
החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.
הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).
אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.
ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.
ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.
הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.
מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 14 שנים. 25 באוגוסט 2010 בשעה 7:17
חלומות, מתהפכת, ישנה, עוד חלומות, ים הייתה שם, גם אתה באיזה אופן, חו"ל, מיש-מש של חלומות.
טלפון מחסוי.
אם זה היה מזוהה כלשהו - לא הייתי עונה. אבל בגלל שזה חסוי, וזה עלול להיות אתה, אני חייבת לענות.
"שלום, כאן מריאנה מחברת אריאל, זכית במתנה !"
"לא עכשיו" - אני אומרת לה.
"זה ייקח רק דקה, חבל..."
"לא. עכשיו." אני חוזרת על עצמי ושומעת איך אני הופכת ברגע לרוטווילרית.
אני קשורה עם הקולר והרצועה, הרגע הוערתי משינה... לא מאד נוחה...
שומעים עליי, שאו התעוררתי הרגע משינה, או שאני חולה סופנית, או שאני אחרי לוויה טראגית.
"אבל זכית במתנה... לא חבל ?"
חבל יהיה מאד, אם את תישארי איתי על הקו, עוד יותר מעשר שניות, אני חושבת לעצמי בראש ולא אומרת,
אבל כן מסננת שוב דרך השיניים: "אמרתי, לא עכשיו !"
"אני מסיימת לעבוד בארבע"(מעניין לי את הזנב !?!)
"מתי אני יכולה להתקשר אליך שוב ? חבל... מתנה..."
היא בקול מתחנן... (יכול להיות שהכלבה הזאת קיבלה משימה מהבעלים שלה (או שלי) להרוס לי את השינה ? או את החיים ?
"שלוש" אני כבר בחצי נביחה, מנתקת ומחזירה את הנייד לשידה.
!!! IN YOUR MOTHER - LEAVE ME
טוב... התעוררתי כבר לגמרי.... קמתי...
גורונת אוהבת שלך
}{