זה היה רגע קסום, שלפניו ואחריו היו כל מיני ד(ג)ברים.
הוא חיבק אותי חזק ואוהב ועוטף, כשאני למרגלותיו... ופתאום היה נדמה לי שהוא עומד להגיד לי משהו, אולי אפילו משהו גדול.
ביקשתי רשות לשאול שאלה וכשקיבלתי אישור, שאלתי אותו, אם הוא עומד לשחרר אותי.
עם המבט הזה שלו, שיש בו קצת הפתעה וקצת חיוך והרבה חיבור, הוא שאל "מאיפה זה הגיע ?"
אז עניתי לו שהחיבוק הזה הרגיש כמו הכנה להודעה דרמטית.
הוא שאל אותי, אם מעכשיו אסור לו לחבק אותי, כי כל פעם שהוא יחבק אותי, אני אחשוב ש... ?
ואז הוא אמר, שהוא לא מתכוון לשחרר אותי בנתיים, וכשזה יקרה - הוא יגיד לי.
נצמדתי לעוד כמה שניות שקטות ואז אמרתי לו, שברור שהוא יודיע לי, אבל בטח יבוא בדיוק כזה חיבוק לפני זה....
הוא כנראה היה מספיק משועשע מהסיטואציה (וממני) וגם מצא שזו אכסיומה הגיונית והציע שנעשה הסכם:
אני אבקש תאריך יעד, שאם הוא יאשר אותו, הוא מבטיח לא לשחרר אותי עד אליו,
ואני אוכל להיות שקטה במהלך כל התקופה ~ כך חרדת הנטישה שלי תוכל לנוח.
טוב, אז בגלל שיש לי שריטה רצינית בתחום הזה, שיושבת על הטבעה עתיקת יומין,
ש"לא הגיוני שמישהו ירצה להיות במחוייבות איתי לאורך זמן", ביקשתי עד ה-1 באוקטובר.
הוא היה די מופתע, שלא ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי תאריך יותר רחוק שיבטיח לי יותר זמן,
אבל הוא כבר מכיר אותי מספיק כדי לדעת שזה לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שזה נראה לי חצוף לנצל את הנדיבות שלו.
קיבלתי אישור לתאריך שביקשתי.
...אבל ה-1 באוקטובר מתקרב בצעדי ענק... למישהו יש רעיון, איך עוצרים את הזמן ?
לפני 14 שנים. 4 בספטמבר 2010 בשעה 23:32
