מיש

אחרי הפגישה של יום ראשון, שהייתה מאד טעונה ומרגשת ומפחידה ואוהבת ומכאיבה ומעמתת ומגדירה...
עברתי יומיים של רגשות ומחשבות, של תובנות והפנמה.
של שיחות והודעות ובירור מדוקדק, של מה שהתרחש ושל מה שזה עשה לי מכל זווית אפשרית.

שיחת מסנג'ר לילית שהנושא האחרון שעלה בה, היה בקשה מיוחדת שלי לבעלים שלי:

אני אשקול את זה.
תודה
אח"כ עלתה לי מחשבה על זה, אנקדוטה
שבמצב כזה, יכול אדון לשאול את השפחה שלו, אם היא רוצה משהו כזה, מה היא מוכנה לתת בתמורה, איזה מחיר לשלם
רק שבמקרה שלנו, אין לי מה לתת - כי הכל ממילא כבר שלך...
סתם משהו שהצחיק אותי
בעיה ...
ילדונת ...
אדוני
לילה טוב.
לילה טוב. תודה על השיחה...
זה בסדר שביקשתי כזה דבר ?
את יכולה לבקש הכל.
תודה
ברור לי שלבקש זה לא אומר לקבל
ושגם אם תסכים, זה יהיה כמו שאתה מחליט, בפורמט שנכון בעיניך
(ולא בטוח שאדע אם הסכמת או לא)
זהו ?
סליחה
אני שותקת
לפני שאני שוכח ...
מחר בבוקר
תהיי זמינה מול המסנג'ר בשעה עשר.
העוזרת תהיה כאן (אתה זוכר ?)
להיות בחדר ?
כן, תסתגרי לך בחדר.
שימי את הקולר האדום.
תודה מס' 1
שמלה יפה.
ותהיי סקסית.
ווף אדוני
מישהו יפנה אלייך.
את שלו לשעה וחצי.
מישהו יפנה אליי במסנג'ר הזה ?
כן.
זה לא יהיה אתה ?
תחכי למחר.
אם תקבלי הזמנה - תאשרי אותה.
לעשות כל מה שמבקש ?
כן.
ווף (כן) אדוני
הכל נשאר בוירטואליה.
אם את מרגישה שזה יותר מדי בשבילך - את מפסיקה אותו.
מיוזמתך.
זה ברור ?
ווף
ואני רוצה דיווח מפורט על איך עבר לך מיד אחר כך.
כמובן
תתנהגי יפה }{
כמה שאני יכולה
לילה טוב צעצועית שלי.
לילה טוב אדוני
}{
}{
עוד משהו ...
עד להודעה חדשה, הוא מקבל אותך לשעה וחצי בשבוע.
הבנתי
הבנת ?
ווף אדוני
(אפשר רק בזה לכתוב "כן" ?)
אפשר.
תודה
אז כן אדוני
לילה טוב ילדונת שלי.
לילה טוב אדוני (מהילדונת הנוזלת כאן)

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

קמתי הבוקר מאד מוקדם, לוגיסטיקות של חיים...
לפעמים אין ברירה וגם אני נאלצת להיכנע לתכתיבי העולם הנורמטיבי שקם בבוקר
(זה כשהבעלים שלי לא שולח אותי לבי"ס או לאיזו משימת השכמה אחרת).

08:23 - אחת מההודעות האדומות שנשלחו אליו במהלך הבוקר:

אני רוצה להתפטר. מהחיים בבוקר. איכס איזה שעות מגעילות.
מיליון מכוניות בכביש. עומדים זזים עומדים זזים. ושמש מגעילה של בוקר שעושה בחילה.
והעוזרת החמודה לא סתמה את הפה כל הדרך וסיפרה ודיברה (מזל שלא הייתי צריכה להגיב יותר מידי).
(בטח ככה אתה חושב כשאני נכנסת לשטף של דיבורים ולא סותמת...).
נראה לי שנכנס לי קרם לעין, כל הדרך חזרה דמעתי ובקושי הצלחתי להחזיק אותה פקוחה.

מתבאסת מהשעה 10:00.
מודאגת מזה שאקבל הזמנה במסנג'ר מ[הזה] ואני לא לבד בבית.
מקווה ש[הזה] יהיה אתה (למרות שאני בטח לא אדע).
כל מיני אפשרויות לזהות של [הזה] הזה.
[הזה] יכול להיות מישהו שאני מכירה (אולי אפילו מישהו מחבריי או חברותיי).
[הזה] יכול להיות בכלל אשה.
[הזה] יכול להיות מישהו שמכיר אותי מהחיים הוניליים (ואולי הראית תמונה שלי ולא אמר לך שמכיר ?).
טוב, מפסיקה לחפור. יהיה מה שיהיה.

אני יוצאת לסידורים, היא מנקה בנתיים את החדר שלי קודם כל.
אתמול בלילה, עשיתי בבית סיבוב לעשות טיהור של כל מה שהיא לא אמורה לראות. מקווה שלא שכחתי כלום:
הרצועה הסגולה שקשורה לרגל של המיטה, הרשימה "במקום הבטוח" בגב דלת המטבח.

שלך
}{

שיחת מסנג'ר - 09:54:46

"בוקר טוב..." (ולא מהמסנג'ר של הבעלים שלי)

אני מתרגשת, אני מרוגשת, זה מוזר לי.

הבעלים שלי בנתיים מחובר באתר, נמצא בטווח ביטחון, נעים לי לדעת שמחובר, להרגיש שנמצא קרוב, שם…כאן…

באיזה שלב די התחלתי נפתחת מצלמה, רק מהצד שלי.
נראה ש[הוא] במצב רוח די מבודח, מתעניין לדעת מה אני לובשת (עכשיו כבר אין לכם ספקות שמדובר ב[הוא] ולא ב[היא]).

מוצא חן בעיניו מה שהוא רואה ועוד יותר ההשלמות שאני מוסיפה בכתב (תנו לדמיון שלכם לעוף).
אני נבוכה (משהו שלא קורה לי הרבה בחיים), מרגישה לא יפה במצלמה, כותבת את זה, מקבלת תגובה ומיד בקשה לסיבוב בחדר.
[הוא] נהנה מהיכולת שלו לתפעל אותי דרך המצלמה.
השאלות שלי גורמות לו להבין, עד כמה ההוראות שלו צריכות להיות ממוקדות וספציפיות.
לא כי אני מתחכמת, אלא כי כשאני במצב שבו ההתנהגות שלי מופעלת ע"י גורם חיצוני, המוח שלי רק ממיר מידע, ואם המידע הזה חסר פרט, אני לא יודעת מה לעשות (קצת כמו בתכנות מחשבים... לא שאני מבינה בזה, אבל נדמה לי שלפעמים סימן אחד קטן – חסר או עודף – משבית את כל ההפעלה).

אז במקרה הזה שאלתי, אם הסיבוב הוא של המצלמה (כדי שיראה את החדר) או שלי בחדר (כדי שיראה אותי).
זה מה שנקרא שאלות קיטבג, אבל אין לי ברירה, אני חייבת לשאול, גם במחיר שזה נותן רעיונות שלא היו שם קודם.

זה מעניין, כי [הוא] אמנם מתפעל וחוקר, אבל גם משתף במה שעובר עליו, אי שם, בצד השני של הוירטואליה...
וזה נעים לי... יש בזה מן האינטימיות... (לא לחשוב עדיין על מין ! זה מן בלי י' !).

באיזה שלב אני נזכרת שאולי [הוא] גם שומע (שיחת וידאו) ושואלת על זה (שוב קיטבג).
מסתבר שכן, ו[הוא] גם רוצה לבחון את איכות הסאונד ומבקש שאשיר את "הילדה הכי יפה בגן"...
נכון שהגשמים הראשונים כבר הגיעו, אבל אני לא צריכה שיטפונות על מצפוני ( :

אני מתחילה לשיר, זה מהיר מידי בעיניו "את רוצה לסיים מהר ?"
מתחילה מהתחלה, יותר לאט. המבוכה מתחילה להתפוגג. שוב מגלה את כוחה של ההסתגלות.
משם השיחה ממשיכה כש[הוא] מקליד ואני מדברת, [הוא] שואל בכתיבה ואני עונה בקול.
[הוא] שומע אותי צוחקת, נושמת, נאנחת, שותקת.... אני מצליחה להרגיש אותו.

חשוב לו שאני ארגיש יפה וסקסית (בדר"כ אני כן), עכשיו לא כל הזמן, יש רגעים שלא, נראה לי ש[הוא] לא מצליח להבין את זה.
זה אולי משהו שרק נשים יכולות להבין...

הזמן עובר, השיחה נעשית יותר אינטימית, הזמן הולך ואוזל.
[הוא] רוצה להנות מהצעצוע הזה כמה שאפשר, לבדוק את כל הפונקציות שלו, לנצל את כל הזמן שהוא מחזיק בו,
אבל גם לא למצות אותו לגמרי, אולי כדי שיישאר לו חשק לשחק בצעצוע הזה שוב ?

"תוציאי לשון"
"זה מצחיק... איך אנחנו עוברים מפה לשם... ממקום כזה לאחר..."
"ואני צריך לזכור לתת הוראות יותר מפורשות... לא התכוונתי שתשאירי אותה כל כך הרבה זמן בחוץ למרות שזה נחמד"
"אז להכניס ?" (אני כותבת... טוב, הלשון שלי בחוץ, אין לי הרבה ברירות...)
"כן"
"זה קשה. תודה..."

טוב, חוזרים לעניין נחיצות הביגוד, כן, לא, כמה, למה, להוריד, להעלות, להזיז. (מריונטה... צעצועית).
ואז נכנס המין (עם ה-י') לתמונה (תרתי משמע).
אלגנטי ה[הוא] הזה, יודע מה הוא רוצה, אבל מאד קשוב לי, לא מוכן לוותר על האנושיות שלי, לא באמת מוכן לראות בי צעצוע.
זה מחמיא, אפילו מאד, אבל זה יוצר אצלי דיסוננס, כנראה שכאן, אני צריכה שחור ולבן.

ההוראות שלו הופכות ליותר ספציפיות ואני עושה מה שהוא מבקש.
כל כך רוצה שהבעלים שלי יהיה גאה בצעצוע שלו. הבעלים שנמצא איתי כל הזמן, גם כשאני לבד בחדר שלי מול ה[הוא] במצלמה.

מידי פעם [הוא] כותב משהו על ההמשך, על השעה וחצי הבאה שלנו, פרומו, טיזר, משאלה ?

שואל אם אני רוצה לסכם את החוויה... אני עונה שכן וגם מסכמת...
"חבל... הייתי שמח לקרוא פוסט על השעה וחצי הזאת"

נגמר הזמן. נפרדים.

עד הפעם הבאה.