החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.
הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).
אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.
ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.
ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.
הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.
מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
שנה אחת 12 חודשים 52 שבועות 365 ימים 8760 שעות 525600 דקות 31536000 שניות
לחכות שיבוא הצלצול כל החופש נעול שם מחוץ לגדר בדירה על הריצפה מתפזרות מחשבות לא טובות שצריך לסדר שעורים בפסנתר, לא פשוט להתמיד את תגידי למי זה עוזר כל הדרך לאט, קצת בשמאל קצת ימין ובכל זאת הגעת מי היה מאמין?
ורצית שהעולם ידע למצוא אותך האבודה בין כל המהומות ומכל החלומות הבנת כבר את הדרך שאת לבד בתוך חידה שלא תמיד יש מי שיבין אבל הי מי היה מאמין
חלומות שעיניך עוצמות לפעמים רק הבוקר חושף ואתה כבר מתחיל להכיר את השביל הקבוע בנוף החולף זה יכול לעייף ,כבר מזמן אתה כאן ועדיין המשכת לרוץ השפתיים אומרות רק הגוף לא מבין ובכל זאת הגעת מי היה מאמין
ורצית שכל העולם יראה שגם אתה קיים בין כל המהומות ומכל החלומות כבר הבנת את הדרך שלפעמים אתה נלחם שלא תמיד יש מי שיבין אבל הי מי היה מאמין
ועוד יהיו לך רגעים קשים, אז מה זה לא אומר שלא מגיע לך האושר למה אף שמחה שלך אף פעם לא שלמה אפילו אם שילמת ביוקר תמלאי את עצמך בשמש את צודקת לא תמיד יהיה לך אור תיקח אויר ותצעק עכשיו בקול מגיע לי הכל, מגיע לי הכל מגיע לי הכל, הכל הכל
ורצית שהעולם ידע למצוא אותך האבודה בין כל המהומות ומכל החלומות הבנת כבר את הדרך שאת לבד בתוך חידה שלא תמיד יש מי שיבין אבל הי מי היה מאמין
ביצוע: בועז מעודה ומארינה מקסימילאן בלומין מילים ולחן: קרן פלס