מיש

בעקבות פירסום של לורי בפורום, על זה שהיא מחפשת כותונת כפייה:
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=28978
כתבתי שם תגובה, שכשקראתי את הודעתה, הייתה לי תחושה שהיא מחפשת את הדבר האמיתי.
לא תחפושת. לא משהו שייצרו אותו למטרות בדס"מיות (התברר מתגובתה, שלא טעיתי).

ואז שיתפתי מעצמי, שלפני הרבה שנים, כשרציתי לרכוש אזיקים...
היה לי ברור שאני רוצה שהם יהיו אמיתיים, מקצועיים, עם מנעול אמיתי שאי אפשר סתם לשחרר.
לא כאלה שנמכרים בחנויות סקס, בטח לא כאלה עם פרווה.
באמת לפני מעל 10 שנים, נכנסתי לחנות כלי נשק ורכשתי שם את זוג האזיקים שיש לי.
כשהמוכר הציע להדגים לי, איך משתמשים בהם לצורך ביצוע מעצר ואמרתי לו שאין צורך,
ושאני רוכשת אותם למטרה אחרת, הוא היה קצת נבוך... אמר שהוא צריך לגשת רגע למחסן ונעלם.
אחרי כמה שניות יצא משם במקומו, מישהו אחר שסיים לשרת אותי וסגר איתי את הרכישה.
רק כשיצאתי מהחנות, ראיתי דרך חלון הראווה את המוכר הנבוך, שמעיז לצאת מהמחסן כשהוא כולו סמוק.

כתבתי שם עוד המשך לתגובה ואז מחקתי והחלטתי שעדיף להכניס את זה לבלוג, שזה אישי, חושפני
ואולי אפילו אקסטרימי מידי לפורום.
בפורום, זה מתועד לעולמים, אין לי שליטה, אם ארצה אי פעם שזה לא יופיע כך שכל אחד יכול לקרוא,
בבלוג אני יכולה למחוק או לערוך, או לנסח שוב... זה יותר חכם להכתב כאן, בתנאים שלי.

כאן בא הרצון להוסיף על ההסתכלות האישית שלי לגבי שאר הציוד והאביזרים...
אני צריכה לדעת שגם הם - יוצרו עבור הדבר האמיתי ולא עבור משחק תפקידים.
הקולר, הרצועה והקעריות, שנועדו עבור כלבים ונמכרים בחנות של בע"ח,
לא כאלו שיוצרו עבור בני אדם שמשחקים את המשחק.

יבואו אנשים ואולי יגידו שזו צביעות, כי אני בת אדם ולא כלבה. בת אדם ש"משחקת" תפקיד של כלבה...
ומהזווית שלהם, זה גם יראה להם נכון ושהם צודקים.
אבל, יש דברים שרק מעטים יוכלו להבין...
כשאני כלבה... אני כלבה. כל כולי כלבה.
אני מרגישה כלבה, אני נראית לעצמי מבפנים ומבחוץ כלבה.
אני מוצאת את עצמי חושבת כמו הכלבה שאני... זה אפילו קצת מפחיד לפעמים.

לפני שהחיים האלה התחילו, זו נראתה לי כמו פנטזיה מדליקה, מגרה. לגוף וגם ל-mind.
ואז מישלו נולדה. או יותר נכון יהיה להגיד, שאחרי עשרות שנות חיים, היא יכלה לראשונה - להיות.
והתחיל תהליך של אילוף, והקליפות שעטפו התחילו להתקלף (ועדיין ממשיכות)
והאשה שבי ~ יותר יפה וסקסית
והילדה שבי ~ יותר משוחררת וחופשיה
והשפחה שבי ~ יותר מסורה
והכלבה שבי ~ קיימת יותר מיום ליום... נראית, מתנהגת, מרגישה.

אני משערת שזה ככה, כי גם אני וגם הגבר הזה, שהוא הבעלים שלי, לא רואים בזה משחק.
אנחנו חיים את ההוויה הזאת באופן טוטאלי ומוחלט, ובאופנים שאני לפעמים המומה מהם...
בצורות ביטוי, שכשאנחנו יוצאים מעצמנו לרגע ומסתכלים מהצד, זה נראה אפילו לנו ~ הזוי.
יש רגעים קשים, יש רגעים מתסכלים, לפעמים אני ממש מבולבלת אבל בעת ובעונה אחת ~ ברורה לי.
לפעמים זה באמת מפחיד, כי זה נראה לרגעים כמו חלום, סרט, דימיון,
אבל אז אני מבינה, שאם אני חיה את זה כבר מעל שנה, ועדיין מתפקדת בשפיות בעולם המקביל הנורמטיבי,
אז כנראה שזו מציאות. שזה אמיתי.

טוב, אני מתחילה להסחף כאן... לא בזה שאני מגזימה, אלא במה שאני חושפת.
אז כאן אני אפסיק. אולי רק לבנתיים ( :

* במקרה או שלא, הטקסט הזה מגיע אחרי שאתמול בלילה,
התבקשתי לראשונה, לאזוק את עצמי ונשלחתי לישון עם האזיקים על הידיים.