מיש

לפני כמה זמן, הייתה לנו שיחה שבה במשך מעל שעה, רק קישקשתי ובירברתי את כל מחשבות הג'אנק שלי.
כשהשתתקתי, הוא אמר "עוד", ואני המשכתי.
שיחה חד צדדית כזו, עשיתי בחיי לא פעם. בקורס משחק קראו לזה "תרגיל מחשבות אסוציאטיביות".
בתרגיל הזה, אומרים בקול רם כל מחשבה שעוברת בראש, בלי סינונים, בלי צנזורה. ה כ ל.
זה תרגיל מסוכן, הוא מנפץ תוך עשרים שניות כל טאבו אפשרי, מוציא במילים את כל מה שנמנענו מלהגיד.
בעבר, זה תמיד היה מאתגר, מפתיע, מפחיד, מרגש... לפעמים גם הביא באופן מיידי למימוש חשקים.
איתו, זה לא היה קשה, כי הוא גם ככה מקבל אותי כל הזמן בלי סינונים, זה רק היה מאד נעים (ומאד חייך אותו).

אחרי כמה ימים, קרה כהרגלי, שהלכתי לישון בסביבות חמש בבוקר.
התעוררתי בתשע כי היה לי חם והעיניים שלי היו יבשות, אז התפשטתי וטפטפתי טיפות.
התכרבלתי חזרה (ערומה לגמרי) לתוך הפוך, עצמתי עיניים ואחרי די מעט שעות שינה, התענגתי על האפשרות להמשיך לישון, ואז...

SMS מהבעלים שלי:

9:15 - "אחת בעזריאלי"

9:16 - כן אדוני.

פתאום מבינה את משמעות השעה... זה אומר לקום, עכשיו.
תסכול רגעי של עייפות שמיד מתערבב באושר אינסופי ושמחה של ילדה קטנה.
זה אומר מיד להקדים את הבוילר שאמור היה להתחיל לחמם את המים רק בעוד שעה, ולקוות שיספיקו להתחמם למקלחת ראויה (וחפיפה).
מיד קמה לבדוק זמני רכבות ומעדכנת אותו בSMS, על איזו רכבת אני עולה ומתי אני צפויה לנחות בת"א.

עושה חישובים של מה ללבוש ומה לנעול - שיהיה יפה וסקסי, אבל גם לא יהרוג לגמרי את האצבע השבורה שלי ברגל.

אחרי שעתיים, מהרכבת, שולחת הודעה עם המיקום שלי, ומקבלת ממנו הודעה היכן בדיוק להמתין לו.
אני עונה שאני תיכף סוגרת מחשב (כי מגיעה), ושהייתה לי איזו פדיחה קטנה עם מישהו,
שאספר לו עליה עוד מעט (בהנחה שנפגש) (אני לעולם לא יודעת מה הוא מתכנן לי).

מגיעה למקום, יודעת בדיוק איך להמתין והיכן. שולחת לו SMS

13:07 - אני כאן.

מחכה. עומדת. מסתכלת על העוברים והשבים (והשווים) (ויש הרבה כאלה... שבים, לא שווים).
אני אוהבת להסתכל על אנשים, על האינטראקציות שלהם עם עצמם ועם הסביבה.
מעניין אם מישהו מהם מתבונן בי עכשיו באותו אופן... תוהה למה היא עומדת שם ככה ? כל כך הרבה דקות ?

הרגליים כבר כואבות, מעבירה משקל מרגל לרגל. גם התיק על הגב כבר מעיק.
שואלת את עצמי האם הוא רואה אותי, יודעת שאני לא מחפשת למצוא אותו בעיניים, זה לא המקום שלי לחפש אותו.

13:32 - קומי.
13:33 - אני מוקמת כל הזמן...
13:34 - תעמדי זקוף.
13:35 - כן אדוני

עוברות עוד (הרבה) כמה דקות ואני מרגישה טפיחה קלה מאחורי הברך ואת הקול שלו אומר לי לבוא.
הולכת אחריו, אחרי כמה מטרים הוא עושה פרסה ומתחיל ללכת לכיוון השני... אני אחריו.
מגיעים למעלית, אני מצליחה להשחיל כמה מילים והמעלית מגיעה. אנחנו נכנסים, עוד אנשים נכנסים ויוצאים.
המבטים שלנו מדברים בלי מילים, אני מסמיקה הרבה, אצלו לפעמים יש איזה רמז לחיוך.
הולכים, הוא תמיד כמה צעדים לפניי (כי הוא הולך מהר, לא כי זה חלק מהטקס), נכנסים לרכב שלו,
כל ההנחיות נאמרות במעט מאד מילים (אם בכלל) אני מתאימה את עצמי ועונה בהכי פחות מילים שאפשר.

נוסעים, אני רוצה לספר לו את מיליוני (אולי שני) הדברים שקרו לי מאז שעדכנתי אותו לאחרונה ומתחילה לדבר,
הוא קוטע אותי ואומר: "לא לדבר".
אני צוחקת.
עכשיו הדיאלוג שמתנהל אצלי בראש, מצחיק אותי, אני מתפרצת בצחוק – אבל לא בטוחה אם מותר לי.
מסתכלת עליו במבט שואל והוא מבין... אומר לי שאסור לדבר, אבל מותר לצחוק.
כל הסיפור הזה די מביך, ומוזר, ומצחיק, גם קצת מתסכל, אבל בעיקר מרגש.

ארבע וחצי שעות של ביחד, זמן שהיינו רק שנינו וגם זמן של ארוחה במסעדה, ולי אסור לדבר.
כשהוא שואל אותי, אני עונה בדרך שמותרת לי, בשפה ששנינו (ועוד כמה ממכרינו הקרובים) מבינים.
באיזה שלב, הוא מכניס עוד כלל (אחד מאלה של: "מהיום את..."). אני מתפתלת, זה קשה, מביך.
זה לא קורה לי ! ואני לא יכולה לדבר את זה, דיאלוג טיפולי שלם - מתנהל בתוך הראש שלי.
אבל אני מקבלת, משלימה, מבצעת, מצייתת, מתמסרת. לגמרי שם – במקום שלי. שלו.
הוא מחזיר אותי חזרה לרכבת.
אני נפרדת בלי מילים, ובשניה האחרונה לפני שיורדת מהרכב, עושה משהו שגורר מבט מאד מופתע שלו.
זה היה מסר מאבן יקרה שהבטחתי להעביר לו... אני מקווה שהוא לא כועס, כי לא בטוח שהוא מבין מה עשיתי.

בשעות הבאות, בדרך חזרה ואח"כ מהבית אחרי מקלחת, אני שולחת לו הודעות עם מה שאני מצליחה לזכור.
אלו רק חלקים מההודעות, אבל במה שהבאתי – לא נגעתי... ציטוטים מדויקים:

* כשירדתי מהרכבת נכנסתי לשירותים וגיליתי שנפרמה איזו רצועה בחוטיני שלי, אז החלפתי לתחתון אחר
(לקחתי איתי לרזרבה, שני חוטינים ועוד תחתון רגיל) וגם סוודר וגם טייץ (ליתר ביטחון אם יהיה לי קר).

* טוב שלא נתת לי לדבר, כי עמד לי על קצה הלשון לשאול על פשר ה"קומי" בSMS...
האם זו פשלה בהפקה ? זה אומר שאין עליי מעקב רציף של 24/7 ? או שזה הפוך על הפוך ?
שראית אותי, אבל רצית שאני אחשוב שאתה לא רואה ? או רחמנא, שאני אחשוב שאתה לא מושלם ...?

* כשהיינו יחד ולא דיברתי, היו כמה רגעים קטנים של תסכול שבא מרצון להגיד משהו וחוסר אפשרות, אבל הם עברו מהר.
בעיקר היה בי הפחד מהזכרון שנצרב מהפעם הקודמת שבה (חשבתי ש...) אסרת עליי לדבר,
הפחד שיהיה משהו שיכניס אותי ללופ של אי הבנה. לשמחתי זה לא קרה.
הרגשתי שאתה לא נותן שזה יקרה... שאתה בודק ומוודא שאני במקום טוב ושאני לא הולכת לאיבוד בשתיקה שלי.
חשבתי על זה שכל המחשבות שלי שבדר"כ נאמרות, עכשיו כלואות בתוכי ולא יכולות לצאת, והאם הן באמת חשובות ?
גם חשבתי שמעניין אם תכננת את זה ככה.... או שזו הייתה החלטה ספונטאנית של הרגע ?
האם היו רגעים ששקלת לתת לי לדבר, ואז ראית שאפשר למשוך עוד... אז המשכת ?
בטוח שהסתקרנת לדעת על מה אני צוחקת. רוב הזמן הצחקתי את עצמי, עם המחשבות שלי, מחשבות ג'אנק בעיקר !

* אגב, הנשיקה שהעברתי לאף שלך לפני שיצאתי מהרכב, הייתה ממנה, אני מקווה שאתה לא כועס...

בלילה, אחרי שדיברנו על היום שהיה, על המשמעות עבורי (ועבורו) של חוסר יכולת לדבר,
על הדברים שהיו לי קשים, או מדהימים, או מתסכלים, או מושלמים....
אני מקבלת אישור לאונן (ושכרגיל הוא מצפה לדיווח שאחרי).
שולחת לו עוד הודעה:

אני מוצאת שבעצם התמסרותי המוחלטת אליך, ונתינת המילה אחרונה בכל דבר - לך,
אתה עושה לי (או גורם לי לעשות) דברים שאני לא מרשה לעצמי.
בעצם, אני מרשה לך, להורות לי לעשות דברים, שאני לא מרשה לעצמי - כמו למשל היום, לרוץ.
או "מרד" במה שמקובל או לא באחריות מול בני המשפחה שלי.
אמנם עד היום, רוב הדברים, שלא עשיתי - היו כי לא רציתי...
אבל יש גם דברים שאולי תמיד רציתי לעשות אבל לא הייתה הלגיטימציה - כמו הפומביות (במסעדה או בכלל),
כמו להשתטות ולשים קצוץ על העולם ועל מה ש"נהוג להתנהג בחברה".

עוד מעט הודעת דיווח ( :

תודה על השיחה קודם.
תודה על הארוחה (גם המנה העיקרית במסעדה וגם המנה הראשונה ברכב).
תודה שקראת לי, על הSMS של הבוקר שהיה הדבר הראשון ששמעתי ושראיתי (אחרי הטיפות).

תודה שאתה לוקח אותי יותר עמוק, בביטחה, צולל איתי ביחד... לעוד רובד, עוד צעד.
תמיד ובכל רגע - נותן לי להרגיש שאני לא לבד שם למטה - שאתה איתי, גאה ומעריך.
מאפשר לכלבה שאני להיות יותר, להחשף יותר, לא להתבייש בעצמה - בעצמי...
כלבונת שלך
}{