מיש

עוד יום עובר, עוד שבוע, עוד חודש, ה"שנה" כבר חלפה מזמן, ואנחנו עוד כאן.
כן, יש "אנחנו", שזה משהו שאולי לראשונה בחיי, יוצא מבין שפתיי (או אצבעותיי) בטבעיות.

זה נכון, שאני כותבת ומספרת לך אותי (של היום וגם של פעם) במינונים מטורפים,
שאתה מקבל אותי בלי סינונים, בלי צנזורות, נקיה ומלוכלכת, בגדולות ובקטנות, בחשובים ובשטויות.
ועדיין, כשאני מגלה שיש משהו שעוד לא סיפרתי לך עליי, על החיים שלי, שקשור אליי - אני נטרפת,
כשיש משהו שקשור בי שעוד לא הראיתי לך - אני נעשית לא שקטה.
כשההיא (המדהימה) דיברה על הכמיהה להיות מובנת, חשתי הזדהות גדולה, גם לי יש את הרצון הזה,
אבל אצלי, הכמיהה קצת אחרת, אני רוצה להיות מוכרת, שתדע עליי הכל, שתראה בי הכל,
להיות מולך שקופה (במובן של שקיפות), מכל כיוון אפשרי, ובכל דרך שקיימת.

אתה יודע, שפעם, לפני שנים, הייתה לי נטייה לפצוח עם אנשים חדשים בשיחות ותוך שעה לספר על עצמי את הדברים הכי חושפניים.
הייתי עושה את זה כבר בשיחת הטלפון הראשונה, לפני הפגישה העיוורת, מגיעה לספר על הפנטזיות שלי,
על הניסיון שלי (המיני והאחר), על הצלקות שלי (הנפשיות והפיזיות), על מערכות היחסים בחיי (הרומנטיות והמשפחתיות), על הפחדים שלי,
על החולשות שלי, על הממבו שלי... על הכל.
היה לי ברור למה אני עושה את זה, היה לי גם ברור איפה זה משרת אותי ואיפה זה דופק לי.
שם, באיזה מקום, רציתי לתת להם את כל הלגיטימציה, לעשות פרסה ולהעלם, לא להסתבך עם ה"מקרה" המורכב (שחשבתי אז) שאני.

גם איתך, זה התחיל ככה, אבל ממש לא מאותו מקום.
כבר לפני שנפגשנו, בשבוע של שיחות המסנג'ר, חשפתי בפניך את כל מה שיכולתי, אולי אפילו יותר ממה שביקשת...
אז, עשיתי את זה בשביל לדעת שאני יכולה לתת את עצמי בידיך, לוודא שיש לך את כל המידע האפשרי עליי (גם המביך), הפיזי והמנטלי.
זה הפך את השיתוף (המוגזם) שלי והחשיפה הטוטאלית, למשהו לגמרי לגיטימי, חלק ממערך הלימוד שלך אותי.

משם, זה המשיך למקום לגמרי אחר...
אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה, ונוצר החיבור בעולם האמיתי, אני חושבת ששנינו כבר ידענו.
חודש וחצי חלפו שלא נפגשנו, שהמשכתי לשתף אותך במה שקורה לי, אצלי, בתוכי,
שהיית ברקע, שליווית אותי בקשר האחר שפתאום נולד, אבל אני כבר הייתי שלך...
ובין השורות (של המסנג'ר), כנראה שהרגשתי שגם אתה יודע את זה.
עשית כל מה שאתה יודע, כדי לתת לי תמיכה ומרחב להצמיח "קשר אמיתי" עם מישהו שיכול לתת לי משפחה,
אבל מה ששנינו לא באמת ידענו אז, שזה אתה שיהיה ה"קשר האמיתי" - הכי אמיתי של החיים שלי.
לך, רציתי לספר את עצמי, את הכל.
בפניך, רציתי לחשוף את כל כולי, עם כל מה שיש שם.
לא כדי להזהיר אותך, או להפחיד אותך (כמו את רוב הגברים שפגשתי) ושתתרחק ממני, אלא בשביל ליצור קירבה.

באיזה שלב, הרצון שתדע הכל, כבר לא בא ממקום בטיחותי, שתוכל לדאוג לשלומי ושלמותי, אלא מתוך צורך.
צורך לצמצם פערים, להיות באינטימיות יותר ויותר חזקה, אולי כמו המצבים שאתה אוהב להכניס אותי אליהם,
שבהם אני מתפתלת, כשאתה דואג שאני אהיה מולך בשיא כיעורי (בעיני), בשיא מבוכתי, מופשטת מאגו.

התחושה שככל שאתה יודע עליי יותר, אנחנו קרובים יותר. ככל שאתה מכיר אותי יותר, החשיבה שלנו נעשית דומה...
(אתה כאילו מתעצבן, כשיוצאים לנו משפטים זהים בו זמנית בשיחה במסנג'ר, אבל תודה שזה נורא כיף...)
בזמן שאתה יודע גם אותי וגם עליי, אני יודעת רק אותך.
אתה יודע עליי כמעט הכל (הלוואי ויכולתי שהמילה "כמעט" לא תהיה רשומה), ואני יודעת עליך כמעט כלום.

תוך כדי שאני כותבת, יש לי תובנה.
אולי בעצם, הצלילה בצד שלך היא יותר עמוקה ?
כי בעוד שאני מוצפת (רק) ריגשית ומכירה את הנשמה שלך, אתה מוצף גם בחיים היומיומיים שלי, מכיר גם את רגעי היומיום הפשוטים.

זה יצא מבולגן, אבל אתה כבר מכיר אותי מספיק, כדי להבין אותי, בלי שזה יהיו מנוסח מושלם.

וזה משהו שכתבתי לך במקום לבלוג, כשהוא היה בהקפאה, בתקופה "ההיא":

להיות הגורה שלך... תאריך 15:13 02/11/10

לחכות לרגע שתתן יחס, כל יחס, גם הודעה ריקה, אפילו הוראה שקשה לי או שאני מפחדת ממנה,
אפילו שתתן לי להמתין לך במצלמה כשאתה עסוק בכל דבר אחר, אבל לדעת שאני שם עבורך ושאתה (אולי) מציץ בי מידי פעם ונהנה.

להיות משוחררת לחלוטין מאחריות מחשבתית ולדעת שכל מה שאני צריכה לעשות - זה לציית לך.

לאבד כל תחושת בושה כשאני איתך (או בהוראתך) להיות מוכנה לעשות כל מה שתבקש.

כל ! מה ! שתבקש !

להיות כל שניה עבורך
להתקלח בשבילך
להתלבש בשבילך
לאכול בשבילך
לחייך ולבכות בשבילך
לכתוב בשבילך
להרגיש שכל מחשבה שיש לי בראש - היא שלך
שכל רגש שעובר בי - הוא שלך
לנשום עבורך
להיות עבורך


מאת: גברים
נושא: תגובה ל:פוסט (מס' 1) (יהיה המשך)
תאריך 15:17 02/11/10

ציטוט:
תגובה ל: להיות הגורה שלך

אשריו שיש לו גורה כזו.

https://www.youtube.com/watch?v=nIN3IE3DHqc

Strange, I've seen that face before,
Seen him hanging 'round my door,
Like a hawk stealing for the prey,
Like the night waiting for the day,

Strange, he shadows me back home,
Footsteps echo on the stones,
Rainy nights, on Hausmann Boulevard,
Parisian music, drifting from the bars,

Dance in bars and restaurants,
Home with anyone who wants,
Strange he's standing there alone,
Staring eyes chill me to the bone.