סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 13 שנים. 11 באפריל 2011 בשעה 23:02


רק איתך, צליל כניסה תמים למסנג'ר, יכול להפוך לסשן !




כשבחרתי את הקטע הזה, שאהבתי (דווקא לא מהסרט, אלא ממקום אחר) לא חשבתי שזה יתפוס ככה...
חשבתי שזה חמוד.
כל פעם שתתחבר במסנג'ר, יבוא הקצב המדליק הזה של רוקי... ויהיה לי כיף !

וזה באמת מה שהיה.
יכולתי להיות בכל מקום בבית... ולשמוע את רוקי... ולדעת שהתחברת... ולבוא למחשב.
וזה היה מגניב. (כבר הצהרתי שאני קיטש גאה, אז לא אכפת לי לתת הוכחות).

מרוב התלהבות סיפרתי לך על זה, והזכרתי לך מאיזה סרט זה לקוח (ושחייזר כמוך לא בטוח שבכלל ראה)
ושרואים בסצינה הזאת את רוקי מתאמן ורץ במדרגות ומגיע למעלה ומניף את הידיים ומבסוט מעצמו בטירוף.

אני חושבת שזה היה רעיון שלך, כי לא נראה לי שאני הצעתי להדגים לך איך זה נראה,
אבל ברגע הבא, מצאתי את עצמי מול המצלמה, מדגימה לך ריצת slow motion עם הנפת ידיים גאה באוויר.
זה כנראה לא מספיק הביך אותי בעיניך, אז רצית שאני אדגים שוב והפעם עם סאונד, כזה שאני אפיק מגרוני...

להוראתך,
לקחתי נשימה עמוקה ועשיתי לך רוקי... מלא... בסאונד ותנועה...
ונראה שהיית מרוצה (אני רק יכולה לדמיין את החיוך הקטן בזווית הפה, שהיה לך על הפרצוף).

מאז, עוד ביקשת ממני לעשות לך רוקי כמה פעמים, אפילו לצלם את עצמי עושה ולשלוח לך למייל,
יצאתי כל כך מפגרת בתמונות, שהייתי חייבת לשלוח ולהראות לחברות הטובות שלי.


מסתבר שאפקט רוקי הוא משהו מדבק...
ועכשיו החברים שלנו עונים לי לטלפון רק אחרי עשרים צילצולים, כי הוא רץ להביא חבל קפיצה כל פעם שהרינגטון של רוקי מתנגן !
אתנה - אין על רוקי !
בעצם.. מיש עושה רוקי, שם את רוקי בכיס הקטן : )
לפני 13 שנים
מישלי - השמדת את התמונות ? (אני מאד מקווה...)

}{
לפני 13 שנים
יהלום נא - Rocky rocks
!!!


}{
לפני 13 שנים
מישלי - You Too
!!!

}{
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י