ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 13 שנים. 23 באפריל 2011 בשעה 21:00


החג הזה הרי תמיד מקפיץ את האסוציאציות הבדס"מיות... שעבוד ועבדים ושפחות ועינויים, היררכיה.
זה תמיד היה בצחוק, גם כי עוד הייתי רק ליד, אף פעם לא באמת בפנים. לא במציאות. לא בחיים. רק בתוכי.
וגם, כי יש הבדל תהומי, בין עבדות בכפייה לשעבוד מרצון... להתמסרות מודעת.
עכשיו הכל אחרת, אני אמנם יודעת לצחוק על הכל (ועל עצמי) כמו גדולה, אבל עכשיו הכל מהול בכובד.

בליל הסדר של שנה שעברה, כבר הייתי משוייכת, משועבדת, שפחה. שלך.
זה עוד היה די טרי, אמנם כבר הייתי עמוק בפנים, אבל עדיין בתהליך צלילה...
הייתי כל כולי שלך, רגשית ומעשית, אבל אני לא בטוחה שזה כבר היה מוטבע בי מספיק, כדי להיות שגרה.
אז, אחרי שחזרתי הביתה, לפני השינה, שלחתי לך הודעה:


מאת: מישלי
נושא: לילה טוב ( :
תאריך: 01:49 - 30/03/10

היה סדר טוב, חשבתי עליך הרבה...

אחותי שואלת אותי כל פעם מחדש איך לא מפריע לי הדבר הזה שקשור לי על הצוואר,
היא יודעת שמעולם לא יכולתי ללבוש חולצות גולף (או בכלל חולצות עם צווארון סגור) כי זה חונק אותי,
אז איך זה לא מציק לי ?
בעלה שאל אותה, על מה מדובר והיא סיפרה לו על ה"אנטי" שתמיד היה לי לגולפים וחולצות סגורות
ושעכשיו אני הולכת עם הקולר הזה (כן, היא השתמשה במילה הזאת ואני עשיתי את עצמי - לא שומעת).

לך תסביר לה מה זה בשבילי להרגיש את זה על הצוואר כתזכורת...
ואני אולי מבינה היום, למה כל החיים שלי סירבתי ונמנעתי מללבוש דברים שנגעו בצוואר שלי...

אני עייפה והולכת לישון
מתגעגעת ואוהבת
שלך
}{


שנה של שעבוד מרצון חלפה מאז.
ההתמסרות אליך היא כבר לא רק בחירה, היא מצב הוויה.
השייכות כבר מוטבעת, היא כבר חלק ממני, אני חלק ממנה, אני היא.

עכשיו זה הזמן שלי לחזור לעצמי, להיות שוב שלי, כי ככה אתה מבקש, כי זה משהו שאני רוצה לתת לך.

לפני שהקשר הזה היה, הכרתי פרידות מאהוב, וידעתי שזה כואב...
רק עכשיו אני רואה את הרבדים האחרים, הנוספים, שקיימים בקשר כזה.
עכשיו אני מבינה שבנוסף לכאב שקיים בפרידה מאהוב, יש גם את הצורך להתמודד עם הרבדים האחרים.

מה זה לחזור לעצמי ?
מעבר לזה שמתוך הכאב, והאבדן, והשבר (תרתי משמע) הגדול, אני רוצה את שמחת החיים שלי בחזרה,
אז יש גם להחזיר את הפוקוס חזרה אליי...
להזכיר לעצמי שהמילה האחרונה חוזרת להיות שלי, שאני כבר לא יכולה להתענג על הידיעה המוחלטת,
שאולי אתה תוסיף את המילה הנוספת שלך, והיא זו שתהיה הסופית - הקובעת.

עולים לי כל מיני דברים שקשורים לגברים (לא אתה), עניינים שבתקופה שאני שלך, יצרו אצלי הטבעות חדשות.
למשל רומנטיקה... אני כבר לא ממש זוכרת מה זה, איך זה מרגיש.
לא שאי פעם הייתי תותחית בזה, אני חושבת שאני אחת הנשים הבלתי רומנטיקניות בעליל שאני מכירה...
(קיטשית כן, אבל רומנטיקנית ממש לא) וגם הקמצוץ שהיה בי, נראה לי עכשיו נורא זר, רחוק.
ראיתי איזו סצינה ב"בנות גילמור", רגע רומנטי, מקסים, מרגש (כשזה שם) וזה פתאום נראה לי כמו שפה זרה.

הרצון להיות זמינה לך כל הזמן... כל הזמן... כבר פתאום לא לגיטימי, ואאוץ' כמה שזה מכאיב !
הרצון שתמשיך לדעת הכל... על הכל... על המחשבות, והתחושות, ומה אני עושה, ואיך אני... כבר פחות לגיטימי.

לחזור לעצמי, זה להצליח לעמוד מול כל רגע וכל מקום בחיים עכשיו.
כי כל דבר, בכל מקום, מזכיר לי. אותך. אותנו. את המקום.
הרי דאגת (וכ"כ שמחתי על זה) בחוכמתך וברגישותך, לסמן כמעט כל טריטוריה אפשרית. להשאיר את החותם שלנו.
זה באמת לא יעזור לאסוף את הדברים שמזכירים לי אותך ולארוז בארון, כי זה יהיה את רוב הבגדים שלי,
והרהיטים בבית, גם את הרכב שלי, והדירה, ובעיקר את הגוף הזה, והנשמה. את עצמי.

אבל האהבה האדירה שלנו עוזרת לי, מחזקת אותי.
אני יודעת שאני נותנת לך את מה שאתה מבקש, ואיכשהו, זה מצליח לאפשר לי לשרוד את זה, אפילו עם חיוך חלק מהזמן.


את השיר הזה כבר העלתי לבלוג בעבר, אז זה התאים ממקומות אחרים, ובדרך אחרת

היום, הוא שוב חוזר, לעזור לי להתמודד עם הכאב. להזכיר לי שיש פה רק אהבה.

היה (ועדיין יש) לנו את המסע של החיים, זכינו בחוויה של (אולי) פעם בחיים.
יש לנו את זה לכל החיים, לי ולך ואולי לעוד כמה שותפים יקרים שהפכו להיות חלק מאיתנו.




THE MIRACLE OF LOVE - Eurythimics

How many sorrows
Do you try to hide
In a world of illusions
That's covering your mind ?
I'll show you something good
Oh I'll show you something good.
When you open your mind
You'll discover the sign
That there's something
You're longing to find...

The miracle of love
Will take away your pain
When the miracle of love
Comes your way again.


Cruel is the night
That covers up your fears.
Tender is the one
Who wipes away your tears.
There must be a bitter breeze
To make you sting so viciously-
They say the greatest coward
Can hurt the most ferociously.
But I'll show you something good
Oh I'll show you something good.
If you open your heart
You can make a new start
When your crumbling world falls apart.
לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - מישמיש אהובתי...
אהבתך מיוחדת, כאבך מיוחד, כל כולך מיוחדת!
לכן גם ההתגברות וההתבגרות...
מחבקת אותך חיבוק מרפא }{
לפני 13 שנים
מישלי - ועכשיו אני לא סתם מסמיקה, חטפתי הסמקה מיוחדת ( :

החיבוק המרפא הגיע (כי הוא היה של לפחות 10 שניות...)

אוהבת }{
לפני 13 שנים
שולץ s - מישמשונת.
קחי לך אנרגיות יקירתי ממני. גם השפחה שולחת, הפעם בלי הוראה.
אוהב אותך מאוד חברה שלי.
}{
לפני 13 שנים
מישלי - חברה ? הורדתי בדרגה ?
עכשיו כשאני כבר (כאילו) לא משוייכת, אני לא מספיק טובה בשביל להיות אחותך ?

פולניה אוהבת ביותר
}{

לפני 13 שנים
שולץ s - מישמיש פעם חברה ופעם אחות...הכי כיף.
לפני 13 שנים
מישלי - יצאת מזה יפה... (קיבלת ייעוץ משפטי ?)

לפני 13 שנים
string doll - אוהבת אותך מרחוק ומרגישה אותך קרוב קרוב...

וזהו.

}}{{
לפני 13 שנים
מישלי - מרגישה אותך קרוב, גם אוהבת אותך מקרוב.

תציצי מידי פעם מהחלון, המשקפת שלי לא רואה דרך הקירות (ואת יכולה גם להתכופף קצת, שנתפוס את המחשוף).

}{
לפני 13 שנים
לילימיי​(שולטת) -
המעבר מאישה לכלבה,
הוא חשוב והכרחי.
החזרה מכלבה לאישה,
חשובה לא פחות.
אם לא יותר.

לחיי השבילים שבדרך, מישלי האמיצה.
את יכולה להם }{!

לפני 13 שנים
מישלי - אני לא יודעת אם המילה "מעבר" היא הנכונה עבורי, אני חושבת שהוא בעצם נתן לי את ההזדמנות, להיות מי שאני, לבטא חלק בי שתמיד היה.

במהלך כל התקופה והקשר, זה לא שהפכתי לכלבה.
הייתי גם כלבה.
וגם ילדונת.
וגם שפחה.
וגם אשה (הכי אשה שיש).

ולכן, אין לי צורך לחזור להיות אשה, כי כל הזמן המשכתי להיות גם אשה,
ואני לא מפסיקה להיות הכלבה שלו, כי אני תמיד אהיה הכלבונת שלו, כמו שהוא תמיד יהיה אדוני.

לילימיי,
התגובה שלך מקסימה, וריגשה אותי מאד.
ווווף
}{

לפני 13 שנים
צמח בר​(נשלטת) - את לא באמת חוזרת לעצמך כי השתנית.
את הופכת עכשיו למישהי אחרת
עוד יותר טובה ויותר חזקה ממה שהיית קודם
כי בסופו של דבר זה מה שהחוויה הזו נתנה לך...

...אהובתי, אל פחד
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...
}{
לפני 13 שנים
מישלי - ב ד י ו ק.

}{

* כל מילה תגרע.
לפני 13 שנים
קופיאלה - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 13 שנים
קופיאלה - אופס, עשיתי את זה שוב

ובעצם רציתי להגיד ש:
תדעי שאהבת אותך...

וגם אני}{
לפני 13 שנים
מישלי - הידד לבדיחות פרטיות שרק אנחנו מבינות ( :

אני שמחה שאת בחתיכה אחת ויכולת להגיב לי !
ובכנות, כמה שנים לא שמעת את המילה 'הידד' ?
אפילו אני בשוק מעצמי שהשתמשתי בה...

וגם אני }{
לפני 13 שנים
קופיאלה - ידעתי שאפשר לסמוך עלייך שלא תשאירי אותי עם כזאת הודעה סתומה, בלי להסביר..

ותודי שאת שמחה שאני בחתיכה אחת רק בגלל שככה אני יכולה להגיב
לפני 13 שנים
מישלי - מודה !

(וממושמעת...)
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - יפה שלי.. קחי לך את הזמן. אהבה כמו שיש לכם לא נעלמת ביום אחד וגם לעולם לא תעלם. את צריכה ללמוד למצוא לה מקום אחר ביניכם. למצוא לו מקום אחר בלב שלך. הוא תמיד יהיה שם (תודה לאל), אבל במקום אחר. צריך להיות אדם מספיק גדול כדי לשחרר אותך ככה, למרות כל האהבה שיש ביניכם. והוואקום הזה רק יביא לתוכו מישהו אחר. קודם כל אותך, אחר כך גם גברים אחרים. וזה משהו שצריך להתרגל אליו.
שולחת לך חיבוקים חמים ומחזקים מפה, עם הרבה נשיקות (ומקווה שלא חפרתי יותר מדי...) }}}{{{
לפני 13 שנים
מישלי - אם חפרת, לא הרגשתי...
המשפטים שלך מלאי רגישות ואכפתיות, ונספגו בי עם כל הרוך שממנו כתבת (את זה כן הרגשתי).

תודה על תגובה נוגעת.
}{
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - (; במקומות אסטרטגיים...
לפני 13 שנים
יהלום נא החג האמיתי יתחיל ברביעי!!! -
מה שצמח בר אמרה. גנבה לי את המילים...

אוהבת אותך, ובזכותך השיר הזה תמיד מעלה בי התרגשות נעימה כזו, שמצמררת את כל הגוף!
}{
לפני 13 שנים
מישלי שיבוא כבר, החג האמיתי שיתחיל ברביעי!!! - תזהרי, יהלום... קיטש עלול להיות מדבק...

זה מתחיל בשיר אחד וזה ממשיך למקומות מסוכים ( :

עם כזו אהבה מסביבי, אני מרגישה בטוחה לכאוב.

אוהבת
}{
לפני 13 שנים
אתנה - לא הייתי פה, אז לא ראיתי שפרסמת.
מי כמוך יודעת עד כמה החותם שלו חזק.
מכל מה שחשפת, זה המשפט שנגע בי הכי:
"מה זה לחזור לעצמי ?
מעבר לזה שמתוך הכאב, והאבדן, והשבר (תרתי משמע) הגדול, אני רוצה את שמחת החיים שלי בחזרה,
אז יש גם להחזיר את הפוקוס חזרה אליי..."
אוהבת אותך הכי בעולם
ע.
לפני 13 שנים
מישלי - תודה יקרה.

את בלב שלי.

}{
לפני 13 שנים
Sweet melody - אני חושבת שקצת תיארת לידה מחדש..אחרי שנה מופלאה ומלאת עוצמה, כוח, אומץ תעוזה ובעיקר התבוננות עצמית, את לא מרגישה פתאום שהעולם כולו בין זרועותייך?
אני שולחת חיבוק אוהב...כי אני יודעת עד כמה קשה לשחרר מישהו שאוהבים..כל מה שרוצים לעשות זה לבעוט לכל עבר ולרקוע ברגליים..טוב נו..אני רציתי ועשיתי..אבל את..את אמיצה!
אוהבת אותך }{
לפני 13 שנים
מישלי - לידה מחדש... כן, שוב... אבל מי רוצה לצאת מהרחם ? העוטף, האוהב (זוכרת שדיברנו על זה ? על חבל הטבור ?)

אני בעיקר מרגישה שהעולם שלי נשבר, שהרסיסים בורחים לי מבין האצבעות, ושהרצפה נשמטת לי מתחת לרגליים.

מתוקה, גם אני רוצה לבעוט ולרקוע, ואני גם עושה את זה !

אוהבת חזרה
המון
}{


(*השארתי לך נשיקה אוהבת גם בבלוג שלך....)
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י