מיש

"תנבחי."
"אני לא יכולה"
"את כלבה ?"
"כן. שלך"
"אז תנבחי."

זה היה ייסורים. לא הצלחתי להוציא את זה מהגרון שלי.
זה לא שלא רציתי... רציתי מאד... אבל לא הצלחתי.
רציתי כי אתה נתת הוראה.
רציתי, למרות שזה היה לי נורא קשה.
נכון, אני כלבונת שלך, וזה כבר חלק מהמהות שלי, אני מרגישה את היותי כלבה עמוק בעצמות.
אני הרי חיה את זה, נושמת את זה, זה איתי בכל רגע של חיי היומיום.
אבל לנבוח...
הרגשתי שזה לגמרי מוציא אותי מהמקום, שזה מעיף אותי להרגיש פתאטית ומרחיק אותי. ממני. ממך. מהכל.
הרגשתי שזה לעשות acting, להציג, לגלם תפקיד... וזה בדיוק מה שישלוף אותי מהמקום, מהאמת.

כתבתי על זה פעם משהו, כשזה היה עדיין מתוך כמיהה גדולה, על הרצון לפגוש מישהו שישים אותי במקום הזה:
"שישים לי גאג על הפה – כי כלבה לא מדברת – היא מתקשרת רק במבט ובקול"
(פורסם בפורום ב-15/7/2009 ואח"כ בבלוג שלי בתאריך 16 ביולי, 2010)
דיברנו על זה, הסברתי לך, ביקשתי, התחננתי, ניסיתי לוגיקה וגם עשיתי חיינדלך... ולא עזר לי כלום.

ביקשת.
אז נתתי לעצמי הוראה, המוח שלי נתן הוראה לגוף, והגוף לא נשמע.
זה היה כל כך מתסכל.
הרגשתי שאני מאכזבת את עצמי, שאני מאכזבת אותך, שאני בחוסר שליטה מוחלט, איבוד שליטה שלי על עצמי.

אני לא זוכרת כמה שבועות זה לקח, כמה מפגשים, כמה שיחות, כמה הודעות.
שלחת אותי להתאמן, להקליט את עצמי.
בהקלטות שומעים שקט, ובכי, ואוף, ומידי פעם איזה ווף קטן... מעורבב בדמעות.
לאט לאט זה קרה, התחלתי להצליח, ונתת לי להרגיש שאתה הכי גאה בי שאפשר, ואין דבר בעולם שיותר משמח כלבה.

לקחת שתי מילים בסיסיות שמשתמשים בהן מאות פעמים ביום, בלי להרגיש בכלל,
שאני אומרת אותן באוטומט כבר 36 שנה, והחלפת לי אותן בשפה חדשה.
בכתיבה זה היה יותר נסבל, בהודעות שהיה לי זמן לבדוק את עצמי לפני שליחה, הצלחתי יותר,
בשיחות איתך עוד מידי פעם התבלבלתי, בעיקר באלו שהיו בעל פה (ושם גם יכולת להעניש אותי על המקום).
למדנו ביחד את השפה החדשה... אני לדבר ולכתוב אותה, ואתה לקרוא ולהבין אותה.
כתבתי לך כל כך הרבה, שרוב הכתיבה שלי בכלל היתה אליך, והיא היתה בשפה הזאת, של כלבה, בנביחות.
במהלך החודשים הבאים התרגלתי, זה הוטבע, זה הפך לחלק מהשפה שלי, עד כדי שהיה נראה לי מוזר לכתוב אחרת.
הייתי מוצאת את עצמי כותבת דו"חות לעבודה, ופתאום שמה לב שכתבתי שם ווף בטעות, ומיד מוחקת.
או עוברת על משהו שכתבתי ולרגע נבהלת כשרואה מילה אסורה (ששם היא מותרת, אבל זו כבר התנייה).

באיזה שלב, אני זוכרת שישבתי על יד הבריכה במלון באילת, רחוקה פיזית ממך, אבל אתה איתי. שלחתי לך הודעה:

מאת: מישלי
נושא: בקשה והתלבטות
תאריך: 13:05 18/11/10

אני מבקשת אישור להפגש עם X, ביקשתי גם לפני כמה ימים ומכאן ההתלבטות:
האם מרגע שביקשתי משהו (כל דבר), להניח לזה ולדעת שזה "נרשם בפרוטוקול" ו-ווףווף לבקש שוב ?
או האם עליי להמשיך לבקש שוב ושוב (מה שיכול להחשב כנודניקיות או כתובעניות מצידי ?)

באמת חשוב לי להבין כדי לדעת איך להתנהל (בנושא הזה או בכלל עם בקשות).

ים והגורה שלה חוזרות, היא התקשרה הרגע שהן בכניסה למלון ותיכף הן פה (בטח עם מלא סיפורים),
אני כבר רואה אותן מתקרבות ( :


מאת: גברים
נושא: תגובה ל:בקשה והתלבטות
תאריך: 13:27 18/11/10

אם לא נתתי תשובה את יכולה לבקש שוב.

מרגע שנתתי תשובה - את לא מבקשת יותר אלא אם הנסיבות השתנו או שעבר מספיק זמן.

את כן יכולה וצריכה לשתף אותי, אם למרות התשובה שלי, את עדיין מוטרדת/רוצה/חסר לך.


מאת: מישלי
נושא: תגובה ל:בקשה והתלבטות
תאריך: 13:36 18/11/10

תודה על התשובה ( :

אז בעניין X, ווףווף זכור לי שקיבלתי תשובה (ואם אני זוכרת - ווףווף נכון, אני מתנצלת). אז ביקשתי שוב.

* העניין של - ווףווף לבקש שוב אם קיבלתי תשובה, היה לי ברור.
המון דברים נתונים לפרשנות, כמה זה "מספיק זמן", מה זה אומר "נסיבות משתנות" ? (הרי כל הזמן יש שינויים)

* לבקש שוב ושוב ושוב, זה ווףווף נודניקי ? כי אני מרגישה ש-ווף, וזה גורם לי ווףווף לבקש שוב דברים, שאני מאד רוצה...

ושוב תודה.
}{


מאת: גברים
נושא: תגובה ל:בקשה והתלבטות
תאריך: 13:52 18/11/10

אני מבין שלהשאיר שיקול דעת לכלבה, אפילו אם היא אינטלגנטית מהממוצע ויודעת לנבוח כן ולא, זה נושא בעייתי. למרות זאת, ומכיוון שהכלבה הספיציפית הזו תלמד מהיום לנבוח גם "תודה" להלן "ווווף", אני משאיר לה מעט מרווח של שיקול דעת.

ולא, זה לא מנדנד. אני רוצה לפתוח את המחשב - ולראות את כל המחשבות והתחושות שלך.


מאת: מישלו
נושא: תגובה ל:בקשה והתלבטות
תאריך: 14:01 18/11/10

שוב, באמצע כתיבת הודעה אליך...
אני תמיד עוצרת הכל ופותחת הודעה אדומה, כי אם זה ממך, אין מצב שהיא תחכה (ההודעה).

אז פתחתי, והתגובה הראשונית היא 'אלוהים, זה ווףווף קורה לי !!!'
ואז איזו תחושה מוזרה שם בתחתון, ווףווף רטובה, אבל משהו שם זז... עדיין...

ספרתי ארבע ו' בתודה... אבל אני עדיין ווףווף מבינה איך זה אמור יהיה להשמע בדיבור (נביחה).

יש סיכוי למסנג'ר הלילה ?

לו"ז - אנחנו פה עד 15:00 ואז יוצאות לקחת מונית לשדה תעופה.
אוהבת
}{

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

זהו.
ככה זה עובד.
לך יש ג'וק חדש בראש, אתה נותן הוראה, ומאותו רגע, אנחנו חיים את הג'וק שלך.
זה נהיה שגרה חדשה.
אפילו החברים שלנו כבר מכירים את השפה. הם מבינים אותה, עושה רושם שגם נהנים ממנה, מאיתנו.
עד ש...
עוברים כמה חודשים, ויש לך ג'וק חדש.
כמו "מהיום לא צריך יותר ווףים."
עכשיו צריך להתרגל למשהו חדש, לחזור לשפה הרגילה...

אז לפעמים אני עוד משתמשת בהם, כשאני רוצה לענות לך וזה קופץ לי למשפט, אני לא נלחמת בזה.
זה משהו שלנו, זה חלק מהקודים. חלק מאיתנו.

ווווף על הכל
כלבונת אוהבת
}{