אתה אוהב להזכיר לי, מידי פעם כשאנחנו מדברים על הבלוג שלי, איך לפני שפתחתי אותו, לא חשבתי שיהיה לי אחד.
אתה צוחק על זה שאמרתי, שאני לא יודעת אם יהיה לי מה לכתוב בו, וגם אם כן, מי יודע איך זה בכלל יצא.
אתה נהנה להסתלבט עליי: "תראי מה יצא ממנו, אחרי שכל כך התלבטת".
משהו שאתה לא יודע עליי 464: בזמן האחרון חשבתי לחתום את הבלוג.
לא בהכרח להוריד מהאוויר, אבל אולי לעשות סגירת מעגל גם עם הבלוג, הרי הוא נפתח עבורך, בגללך, בשבילך, לך.
הוא נולד כעוד דרך שלי לתקשר איתך, אליך... המילים פה היו עבורך, תמיד.
אחרי פירסום של כל פוסט, מה שבאמת עניין אותי היה, שאתה כבר תקרא.
לפעמים היו מאות צפיות, ותגובות מרגשות ומעניינות מקוראים, אבל זה לא באמת היה שווה, כי אתה עוד לא קראת... וזה נכתב בשבילך !
הבלוג הזה הציג את מישלי... מישלו... מישלך.
הוא הביא לאוויר, את השפחה שלך, הילדונת שלך, הכלבונת שלך, הרכוש שלך.
הוא סיפר את המסע שלנו, שמילא את כל זמני והוויתי בתקופה הזאת, נתן רגעים מהקשר שלנו.
עצם היותי שייכת לך, אמנם השפיע על כל נישה בחיי, אבל עדיין, בכוונה נמנעתי מלהכניס בו את תחומי החיים האחרים שלי.
היו כאלה (נשים וגברים) שקראו את הבלוג במהלך השנה, והתאהבו במישלי ורצו להתקרב אליה, להכיר או לנכס אותה לעצמם,
היו כאלה שהעריצו אותה, קינאו בה או אפילו שנאו אותה... יכול להיות שהיו כאלה ששנאו ואהבו בו זמנית.
אבל ברור היה, שהרבה מהם פיתחו מערכת יחסים כלפי הדמות הזאת שהשתקפה להם מהבלוג,
הדמות הזאת שנולדה באמצע נובמבר 2009, והייתה שלך, כל כולה שלך, ורק שלך.
אתה יודע שלפעמים הייתי מקבלת הודעות מקוראים, ששאלו על אורח החיים שלי (ושלנו), על אופי הקשר,
מה זה 24/7 ? ואיך הוא בא לידי ביטוי בחיי היומיום ?
היו כאלה שהשלימו לעצמם כל מיני פרטים שהמציאו מדימיונם, ויצרו סרט שלם על החיים שלי, שקרוב למציאות או רחוק ממנה.
אני יודעת כמה בקלות זה קורה, גם אני עושה את זה הרבה, כשאני קוראת בלוגים מסויימים...
בדיחה טובה !?! הרי עד היום, אני עוד עושה את זה איתך ( :
שאלתי היום את O שקיבל את הלינק לבלוג, אם הוא קרא אותו...
גם, כי נדמה לי שהוא מסתכל עליי קצת אחרת וגם כי הוא לא אמר מילה (ואצל O זה לא קורה הרבה).
הוא ענה לי שקרא (לא הכל, אבל מספיק), ואמר שחלקים השאירו אותו פעור פה.
שהוא הצליח לראות ולהבין את השלמות שלי במקום הזה, אבל שהוא לא חושב שהיה יכול לחיות ככה. (למזלנו).
אח"כ שאלה אותי מישהי אחרת שם, במה אני עוד עובדת (חוץ מהסיבה שלשמה התכנסנו שם),
אז עניתי לה שבשנה וחצי האחרונה, הייתי במערכת יחסים, שהייתה עבורי יותר ממשרה מלאה.
היא לא באמת הבינה למה אני מתכוונת, אבל אני בטוחה שאתה מבין.
אתה יודע שלמזלי ולשמחתי, יכולתי להרשות לעצמי, להיות שפחה שמשקיעה באדון שלה, כמעט את כל הזמן שהיא רוצה.
אתה הרי האדם היחידי, שהייתי מוכנה באמת לקבל בתור הבוס שלי, שבאמת הייתי מוכנה לעבוד בשבילו.
סתם אנקדוטה קטנה:
אח"כ בחדר אחר, כשנכנסתי בשקט לקבוצה אחרת, כמה דקות אחרי שהצטרפתי, התחילו לדבר על "המזכירה" ועל סאדו-מאזו ושוטים.
הסתכלתי על האנשים וכמעט התפוצצתי מצחוק. ואז ההוראה האסרטיבית, לסגור את הנושא ולחזור לדיון בנושא המקצועי, דווקא באה ממני ( :
אז חזרה לעניין הבלוג... לחתום אותו, או להמשיך לכתוב בו ?
ואם הוא נוצר והתקיים בשבילך, אז מה המשמעות שלו עכשיו ? מה אנחנו עכשיו ?
מצד אחד, אנחנו עדיין חיים את הביחד, אתה עדיין מעורב בכל מה שקורה בחיים שלי.
אני חושבת שאתה עדיין חי אותי... אחרי תקופה כל כך ארוכה ואינטנסיבית, איך אפשר שלא ?
אני ממשיכה לדבר איתך, לכתוב לך (גם בהודעות) אז למה לא כאן ?
מצד שני ? אולי אני צריכה לשחרר גם כאן ?
אולי גם הכתיבה שלי (לך) לבלוג, צריכה להיות חלק מהגמילה ?
שאלות שאלות.... ואין לי תשובות.
אבל זה בסדר, אני תמיד יכולה להפתיע את עצמי, ואותך !
בלוגרית שלך ( :
א ו ה ב ת
}{
לפני 13 שנים. 3 במאי 2011 בשעה 1:32
