מיש

אתה יודע שאני יכולה לנתח. וזה גם יהיה הגיוני, לוגי, מדעי, מעניין.
אבל אני לא רוצה.
לא רוצה להבין או להסביר או לתת לראש לחפור על זה.
רוצה לדבר על רגש.

זו הייתה לי התחושה הכי מדהימה בעולם.
אני עדיין מלאה בה. אולי אהיה לעוד הרבה זמן.
להיות שייכת. משוייכת.
מלאות בלתי מוסברת.
גאווה שקטה.
לא כזו שבאה מהאגו, אלא כזו שמוקירה את זה שזכיתי. שאני זוכה.
זו זכות אדירה.
להרגיש יפה וסקסית. ככה סתם.
גם כשאני לבד ואין נפש חיה בסביבתי.
להרגיש מוצלחת וחכמה ומצחיקה ומעניינת.
להרגיש רצויה ואהובה.

גם היום, כשיצאתי החוצה לבושה בטרינינג, ונראיתי הכי בנאלית שאפשר, הרגשתי יפה.
בשבילך או בשבילי... זה לא באמת משנה.
לא מעניין אותי אם מישהו ברחוב הסתכל עליי ומה הוא חשב.
מעניין אותי שאם היית עובר לידי, היית מחייך.

זה לא שאתה גרמת לי להרגיש את כל אלה... זו אני שבחרתי להרגיש אותם.
אני לא מאמינה שיש דרך, שמישהו (אתה) יגרום למישהי (אני) להרגיש משהו
(לו זה היה אפשרי, יכולנו לעשות שהעולם שלנו יהיה הרבה יותר טוב),
זו אני שמתוך המקום הזה, דרך הקשר הזה, באמצעות הנוכחות שלך בחיים שלי, בחרתי.
הייתי. עדיין.

יש משהו בקשר כזה של שליטה, של בעלות (ועוד איתך) שיוצר את זה, את המלאות הזאת.
אני לא מזהה שסוגי קשרים אחרים, הביאו אותי לבחור להרגיש ככה, כל כך נפלאה...
וזה הכי כיף בעולם !
מי לא תרצה לחיות את חייה כשהיא מלאה בעצמה ? כשהיא מרגישה יפה וסקסית ? משמעותית ?
כן, אפשר להרגיש את כל אלה גם בלי להיות שייכת, ידעתי פעם.
אבל עכשיו הכל אחרת.
אני אחרת. החיים אחרים. העולם נראה אחר. שליטה נראית אחרת. מערכות יחסים נראות אחרות.
אהבה אחרת. יופי אחר. אינטימיות אחרת.
כאב אחר. פחד אחר. השקט שלי אחר והאגרסיות שלי אחרות.

אני כבר לא יודעת, אם אי פעם אוכל לחשוב שוב חזרה ב"אני".
אני לא בטוחה שאני רוצה.
אתה תמיד איתי.
גם כשאתה לא לידי... אתה בתוכי.
בחדר אצלך, זה שאתה שומר לי, תמיד אהיה למרגלותיך.
בארמון שלך, שנמצא אצלי, אני תמיד אוהבת אותך.

מישלך
}{