בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 11 באוגוסט 2011 בשעה 0:28

פוסט מהטיוטא מתאריך  16/03/11, 05:44

http://www.thecage.co.il/mailbox.php?mailbox=read_message&MessageID=14555995&direction=outgoing

את ההודעה הזאת שלחתי לך לפני חצי שנה, יומיים אחרי שהקילור ירד, כשהבלוג שלי היה בהקפאה.
היא הייתה המשך לפוסט שפרסמתי בדיוק לפני שנה.
בפעם הקודמת שביקשתי לפרסם, אמרת שזה חושפני מידי עבורך.
אולי עכשיו, שנה מהיום שזה התרחש, זה יהיה בסדר ?


מאת מישלי
נושא פוסט מס' 2 להיום...
תאריך 03:13 03/11/10


פוסט הרחבה לזה -
לפעמים חלומות מתגשמים... או שלא ?
פורסם לפני 302 ימים ב - 18 במאי, 2010 בשעה 03:51

כמעט חצי שנה עברה מאז שזה היה (זה היה?). אני כבר חושבת שאולי באמת דמיינתי את זה.
אחרי כמה חלומות שבהם הפעלתי על עצמי את התעתועים שלך...
באמת באת.
כמו שבחלומות הייתי משוכנעת שזו מציאות, ככה במציאות כבר חשבתי שאני שוב חולמת.
הכנסת את עצמך לבית... ולחדר השינה... ולמיטה... ולתוכי...
ואני חושבת שעשינו אהבה.
בפעם האחת והיחידה בכל הנצח הזה שאני שלך ושאתה מזיין אותי ומשמיש את כל החורים שלי,
בפעם הזאת שכבנו, הזדיינו, באמת שנדמה לי שעשינו אהבה.
אני כבר מתחילה לשכוח מה היה שם...
אני חושבת שבאיזה שלב אתה שכבת על הגב (או שהיית בחצי ישיבה) ואני רכבתי עליך,
מובן ש-ווףווף זיינתי אותך, זה ווףווף משהו שיכול לקרות איתך,
אבל באותה פעם, אפשרת לי מידה מסוימת של חופש פעולה באיך שאני זזה בסקס איתך,
ומאד התרגשתי !
ככל שעובר הזמן, אני אולי יותר ויותר מתרגשת ממה שהיה אז, כי בפרספקטיבה לאחור,
הנדירות של הרגע הזה רק מתחדדת, אז, עוד הקשר היה יחסית טרי, עוד ווףווף היה ביננו הרבה סקס
(ווףווף שהיום יש הרבה, אבל אם אני כבר ווףווף יכולה לספור את הפעמים, סימן שזה אירוע פחות נדיר).

כמו הרבה מאד דברים שקורים לי איתך, חוויות... גם את זו אני עד היום ווףווף מבינה...
למה דווקא אז ? שעתיים לפני שפרסמת את הפוסט של הטמגוצ'ית.
עד כמה זה היה מתוכנן להיות ככה ?
האם תכננת שדווקא באותו יום יהיה כזה מגע ? כזה סקס ? כזו אינטימיות ? כי ידעת שאתה עומד לפרסם את הפוסט ?
או שפרסום הפוסט היה החלטה של הרגע, בגלל מה שהיה אצלי ?

למה אני חושבת על זה עכשיו ? למה דווקא עכשיו זה חוזר לי ?
אולי כי בתקופה האחרונה, הקשר שלנו משתנה... אולי כי הקירבה מגיעה לשיאים,
אולי כי בימים האחרונים אתה אומר לי דברים בפעם הראשונה, שנאמרו בכל מיני דרכים אבל ווףווף במפורשות,
כמו: "אני אוהב אותך"
אולי כי נדמה לי שאתה פחות מכאיב לי ופחות מסמן אותי (וזה חסר לי).
דווקא עכשיו אני מרגישה את הצורך העצום להיות מסומנת, להרגיש את הפיזיות של הקשר איתך,
דווקא עכשיו אני זקוקה גם לקשיחות שלך לצד הרכות האינסופית ואהבה שאתה נותן.

בכל אופן, אני נזכרת בתמונות של הרגעים ההם, ואני כבר ווףווף מצליחה לדעת מה באמת קרה שם...
אולי נדבר על זה בהזדמנות, מעניין ש-ווףווף שאלתי על זה עד היום ( :


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י