מיש

תגובה מהפורום: גברים 16:18 18/08/11


אני לא חובב סיסמאות ואני יכול להבין את הציניות שמריצים עליהן, בעיקר כאן, בהקשר של יחסי נשים- גברים. אבל זו, בכל זאת נוגעת בי דווקא בהקשר של הבדסמ כמו שהוא בעיניי.

כשאני לוקח מישהי למסע משותף כאן (להבדיל ממפגש "גברים") , אני דורש ממנה את כולה.
אני מנכס את הגוף שלה, הוא הופך להיות שלי, לשימושי, על כל המשתמע מכך. אני רשאי לעשות בו ואני עושה בו, כול שימוש שנראה לי. מלמעלה ומלמטה, מקדימה ומאחור - הכול שייך לי ורק לי. מנגד, אני אוסר עליה או מורה לה לעשות בו שימושים שונים בעצמה.

אבל זה החלק הקל, הוא אמנם נחמד ומהנה בפני עצמו אבל הוא כבר מזמן, לא מספיק לי לאורך זמן.

אני רוצה עוד. אני רוצה את המחשבות ואת התחושות שלה.

אני רוצה לדעת הכול. אני רוצה לדעת מה עובר לה בראש, בשאיפה, בכל רגע נתון. אני רוצה לדעת איך היא חושבת ועל מה. אני רוצה לדעת מה מפחיד אותה ומה משמח אותה, מה יגרום לה לבכות ומה יחייך אותה. אני רוצה לדעת מה פגע בה בעבר ומה גרם לה אושר ואיך זה משפיע לה על ההווה, אני רוצה לדעת עליה - הכול. אם הייתי יכול, הייתי מסדר לי מסך קטן שמקרין לי את המחשבות והתחושות שלה, כזה עם אפשרות לעשות rewind לאירועים או תקופות אבל מכיוון שאני עדיין שוקד על פיתוח הצ'יפ הזה, אני עדיין צריך לעבוד על זה קשה. לתחקר, לסחוט, לייצר מנגנוני דיווח ואולי הדבר החשוב ביותר, לזכות באמון שלה.
אבל, אני לא מסתפק בצפייה ולמידה, אני רוצה גם להיכנס קצת פנימה, להיות חלק ולהשפיע. אני רוצה להיות מסוגל לנווט חלק מהמחשבות והתחושות האלו למקומות שנראים לי ולגרום לה למחשבות ותחושות אחרות שאני חפץ בהם.

אבל גם זה לא תמיד מספיק לי ואני עדיין רוצה עוד.

אני רוצה גם, להיכנס לקודש הקודשים, למקום הזה שאפשר להגיע אליו, רק אחרי שהיא הפנימה, בין השאר, שהחלטתי לקבל אותה ככה, בדיוק כמו שהיא, עם כל העבר וההווה, עם כל הכישלונות וההצלחות, עם כל הפגמים, השריטות והתסכולים, כולל (ואולי בעיקר) אלו, שרק היא מסוגלת לראות בעצמה. החלטתי לקבל אותה בדיוק כמו שהיא מתחת לכל המסכות, ומשם, לקחת אותה ולעשות איתה את מה שאמצא לנכון.

אני צריך להיכנס לה לנשמה. להרגיש אותה, לנשום אותה, לדעת אותה. לחדור מבעד לכל החומות והשריון, לנזול פנימה. עוד צעד קטן ועוד צעד קטן, להתקרב כמה שיותר לבסיס, למקום שאין בו יותר מגננות, למקום שבו היא נקייה מהכול, חפה ממניירות (בלשונה של מרגול העבריינית), זכה ומלאת תום. למקום הראשוני הזה שאין בו אגו ואין בו בושה במה שהיא או במי שהיא. במקום הזה שבו היא משחררת לי, את הילדה שבה, אותה.



בדומה למה שקורה לי אחרי פגישה או שיחה איתך, שאני מיד פונה להתעסק בעינייני דיומא, גם עכשיו...
אחרי שקראתי את זה בפורום והתרגשתי עד עמקי נשמתי, נשמתי עמוק, הוספתי תגובה (קצרצרה), ולשמחתי, מיד יצאתי לסידורים.
רק כשחזרתי הביתה, כתבתי לך מה עשו לי המילים שלך.

דיברנו.
שיחה מופלאה, על כל מיני דברים...
ואז העלתי את השאלות ששאלו אותך שם בפורום, ושחשבתי על מה שבטח תענה:
"האם אתה גם פותח לה צוהר למחשבותיך ולנשמתך אתה או שמא האינטראקציה היא חד כיוונית בלבד?"
"האם הפתיחות היא דו כיוונית."

רק אחרי שסיימנו לדבר על זה (ובכלל), ראיתי ששניה לפני שדיברנו, שלחת תגובה נוספת לפורום:
(ואני משערת שכשדיברנו, ידעת שעוד לא הספקתי לראות אותה :)



גברים 18:21 18/08/11

אחד הדברים היפים שבדסמ, כמו שאני רואה אותו, מאפשר, הוא חד כיווניות. מכיוון שבהגדרה אין בבדסמ שיוויון כמו שהעולם "הנאור" מגדיר. לא צריכה להיות - דו כיווניות. כל אחד מקבל את מה שהוא צריך ונותן את מה שהוא יכול ורוצה, להבדיל מ - כל אחד נותן ומקבל אותו דבר.

אני לא זקוק להחשף ולהפתח, זה לא עושה לי כלום. מנגד, להרגיש מישהי, לדעת אותה עד הרבדים הכי עמוקים, לגעת שם ולהשפיע - עושה לי. (ואני מניח שאצל הצד שמולי - זה הפוך)

להשלט, לקבל הוראות והנחיות ולתת למישהו אחר לנהל אותי - לא עושה לי את זה. לשלוט, לקחת, להשתמש ולהביא מישהי למצב של חוסר אונים, של מבוכה קשה, של ציות מוחלט - עושה לי.

ההתפקסות בצד האחד הזה, זה שהוא אתה, בלי הצורך "להחזיר באותו המטבע" מאפשרת לי עומקים שאני לא מגיע אליהם במקומות אחרים.



קראתי עכשיו את ההמשך.
וזה מעניין, כי נכון שלהחשף ולהפתח - עושה לי.
אבל מנגד, אתה (וכל מי שמכיר אותי יותר משתי שניות) יודע, שאחד הד(ג)ברים שהכי עושים לי את זה, זה כשנפתחים ונחשפים מולי.
אני חושבת שעכשיו אני מבינה משהו נוסף שהיה (ויש) לי רק איתך...
שבמקביל להתקלפות שלי מולך, למדתי לשלוט יותר בצורך וברצון שלי לקלף אותך, לדעת עליך, להשפיע עליך.
כל אלה עדיין קיימים בי, גם מולך ואיתך, אבל פחות מההתחלה שלנו, והרבה פחות מבכלל בחיים שלי.

* תודה על המשפט האחרון, שאני קצת מתביישת להודות, שאני שמחה שכתבת אותו...

* תודה נוספת על זה שאישרת לי להעלות את כל זה לבלוג שלי ואפילו אמרת שתשמח.

* תודה אחרונה (בנתיים) על שאתה.