אני מבהירה ומדגישה מראש ~ אני שפויה... לא ירדתי מהפסים. בטוח !
תארו לכם את התמונה הבאה (אמיתי לגמרי):
צהריים (שזה בוקר בשעון זמן מיש).
אני בבית, בשלבי התעוררות משנת היופי שלי, עושה משהו על המחשב.
צלצול בדלת.
אני ניגשת ופותחת ומולי השכנה (השפויה) מלמעלה.
תוך כדי התנשפות (בכל זאת עלתה שתי קומות) היא אומרת לי:
"תקשיבי מיש, הרכב שלך זז."
"מה ?!?"
"זז. הרכב שלך. הוא לא איפה שהוא היה קודם. במקום שאת תמיד מחנה אותו."
עכשיו, הסבר עבור שמונת קוראי הבלוג היקרים:
יש לי חנייה קבועה בבניין, ואני תמיד מחנה את הרכב באותו מיקום ובאותה זווית (פלוס מינוס חצי מטר).
גם השכנה (השפויה) שלי יודעת את זה.
אני לוקחת את המפתחות ויורדת למטה.
הרכב שלי אכן, לא במקום שבו השארתי אותו אתמול בערב, אלא נמצא בערך שלושה מטרים משם.
אם הייתי רואה את זה מבלי לקבל הודעה על כך מהשכנה (השפויה) שלי, הייתי בטוחה שאני הוזה, מדמיינת, מבולבלת, יורדת מהפסים...
אבל בגלל שהשכנה (שהיא כאמור שפויה) שמה לב לכל זה והסבה את תשומת ליבי לרכב שזז, ידעתי שזה באמת קורה.
טוב, אז דבר ראשון נכנסתי לרכב וראיתי שבלם-היד מורם.
דבר שני, התנעתי והחזרתי את הרכב למקום שלו (בכל זאת, הוא בטח עבר טראומה לא פשוטה).
דבר שלישי, התחלתי לחשוב מה לעזאזל קורה פה.
אם זה היה בימים ההם, הייתי ישר חושדת שזו מזימה שלו, כמו כל שאר הדברים המוזרים שקרו ושהייתי בטוחה שזה הוא.
"סיפורה של 0" שנעלם לי מהבית באופן מיסתורי אחרי שדיברנו עליו, כל מיני דברים בבית שזזו, בלוני הגז (שהתעלומה בנוגע אליהם התבררה אח"כ), בגדים שלי שנעלמו.
אבל עכשיו, ברור לי שאין לו שום קשר לזה.
אז ממבו קורה פה ?
זה היה אתמול.
היום בצהריים, בדרכי למרכז, נכנסתי לפנצ'רון שלי, שהוא האיש הכי מרגיע בעולם.
רציתי לוודא שהאירוע ההזוי הזה, לא עשה לצמיגים איזה נזק שיסכן אותי בנהיגה.
סיפרתי לו מה קרה ושמתי לב שהוא מסתכל עליי במבט מרחם.
"אתה לא מאמין לי ?"
"בטח שאני מאמין לך..."
"אני יודעת שזה הזוי, ברור לי שתחשוב שצריך לאשפז אותי, אבל אני נשבעת לך שזה אמיתי"
"באמת שאני מאמין לך. הצמיגים לגמרי בסדר. את יכולה לנסוע בביטחה"
טוב... אז נסעתי בביטחה.
בנתיים, מכל מי שסיפרתי לו/ה את זה, בשעות האחרונות, קיבלתי את אותו מבט מרחם.
ואני נשבעת לכם, אני בסדר. לגמרי בסדר. אפילו יותר מבסדר.
הכי בסדר שהייתי בהרבה הרבה זמן.
הכל בסדר. (ואפילו לא מהצד)
לפני 13 שנים. 24 באוקטובר 2011 בשעה 20:16