ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 25 באוקטובר 2011 בשעה 18:30


את השיר הזה קיבלתי במתנה מהאמיתולוגית והוא היה מיועד לפוסט של המעגל.
אבל נראה שהיקום (אתה) מעדיף מישולשים וקווים, זוויות ופינות וצלעות.

ואולי אנחנו בכל זאת מצליחים לשנות צורה בלי להזדקק למעגלים.
ואתה יודע מה ? אולי זה אפילו מנחם ומשמח.
ולא, אני לא בנסיגה. אני לא מדברת על תקוות למה שכבר לא יהיה.
הרגליים שלי לגמרי מחוברות לקרקע (או קחקע) (למרות שהפוסט הקודם יכול לרמוז אחרת :)

בימים האחרונים הגוף שלי לומד לקבל שוב מגע.
וזה מוזר, אני כמו מיש(הי) אחרת...
כאילו עברתי איזה פירמוט או איתחול ואני צריכה ללמוד שוב הכל מהתחלה.
אני מרגישה כמו ילדה בת 14.
אני נזכרת שוב, מה זה לישון מחובקת.

דיברנו על "הפרד ומשול", אז בשביל ללמוד להחזיר לעצמי שליטה,
אני מוצאת את עצמי מושלת בד(ג)ברים, רק כשהם מופרדים.
אני כבר נותנת שיגעו לי (במידה מסויימת) בגוף, אבל עדיין לא בלב.

במסיבה לפני שבוע וחצי אצל דיווה, כשישבתי עם האוצרית הקטנה והרשיתי לעצמי לבכות לה,
כי היא היחידה שהייתה שם שבאמת באמת באמת מבינה...
ההוא הגיע והתיישב לידי, ועם המון רכות תפס לי את הפנים ואמר ש:
"אם יש יתרון לכל המצב הזה, זה שלא צריך לבקש רשות לעשות את זה" והתנשק איתי.
אח"כ במהלך המסיבה, התנשקנו עוד כמה פעמים.
איתו זה נעים, זה בטוח, זה מוכר. זה לא מאיים. זה לא מחייב. זה לא מכווץ אותי.

מצד שני, אתמול כשהייתי אצל זה בלי י', אמרתי לו שהוא בטח מתפלא על זה, שאני לא מתנשקת איתו.
הוא אמר שדווקא לא, שהוא מבין.
וזה הזוי...
כי אנחנו ישנים ביחד, והוא מלטף ומחבק ומנשק (בכל מקום חוץ מעל השפתיים) אותי בלי סוף,
ואנחנו מתעלסים (ואפילו מדברים עליך תוך כדי...)
אבל אני לא מסוגלת להתנשק איתו.
חשבתי על זה שזה מזכיר לי את הסרט "אשה יפה",
את זה שבשביל להיות בשליטה, היא דואגת להפריד את הנשיקה.
אני יודעת שאתה טוב בלהפריד, שזה אחד מהכלים שבהם אתה משתמש ושמאפשרים לך.
עכשיו אני לומדת.

הנסיכה הקסומ(ה)אנייק מחכה לך ( :

}{


The only aphrodisiac I need is your voice
Hearing you speak my name
Beckoning me to answer
Telling me you want me
So I tell you that you're the answer to every question I've ever had about love
Without words I use my tongue to tell the tale of us
Tracing your shadowscape
Kneeling before you my eyes feast upon your masculinity and
All its divinity and I praise you
Because all of that is for me
I begin to indulge myself of your delicacies
Digesting semi-sweet dark chocolate decadence as it melts
Dripping down my chin
Your taste is something Godiva couldn't re-create
Needing every atom of your anatomy
Necessity is placed upon me knowing you are the source of my serendipity
Dipping in and out of me stroking more than my consciesness
Subconsciously I find myself rewinding our love scenes
In my daydreams
Seeing that face you make when you're making me cum
And it makes me want you right there and then
Thinking of you in inappropriate places I get
Tingling sensations in private locations where I wish to be caught between a rock and your hard place
As wetness develops my legs begin to open and my spot turns to a backdraft and all I want you to do is extinguish it
You know my body like the back of your hands
And touch me and send me into ecstacy
My thighs quiver in anticipation of deep penetration which gets me high
Body rising
Sweating
Panting
Make-up melting
Pulling my hair and
Scratching my back
I get a temporary case of tourettes because all I can say are four letter words in a four octave-range screaming your name

You fucking me makes me bilingual
You fucking me makes me bilingual

I see your tongue pink between your lips and I want it between mine
And I struggle
As you lick torturing me
I try to get away but
Not really
Running out of room begging for more up against the wall that has been scuffed by my stilletos
Again
Again
Again
You pry apart my thighs and tell me to be still
And I willingly submit to you because I love the way you dominate me
Demanding that I cum for you so I do as I'm told
You've molded me so I'm good to no-one else but you
You've conquered this once orgasmicless world and multiplied it
Again and
Again
My face radiates with after-glow
My pillow scented by you
A fragrance which haunts me
My room smells of the best sex
I
Covered in body prints and finger prints and you above me
Your name written indelibly upon my body in your genetic history
Again
Again
Again

You fucking me makes me bilingual
You fucking me makes me bilingual
You fucking me makes me bilingual

אתנה - *האמיתולוגית גאה על תרומתה לפוסט*

חייבת לומר שהאיתחול הזה שעשית, עושה לך טוב.
החיוכים שלך אחרי הפירמוט, מלמדים גם אותי שאפשר.
אפשר לעבור את פרעה וגם את זה.

אוהבת מיליון
}{ !!


*איזה שיר מחרמן, הא?!?

: )
לפני 12 שנים
מישלי - }{

זה לא השיר שמחרמן (אותי), אלא התמונות שעולות לי בזכרון כשאני שומעת אותו...

בכל כך הרבה הזדמנויות.
בכל כך הרבה מצבים.

כל כך הרבה מקומות מוחתמים ומסומנים.
זה הופך את הגמילה להרבה יותר מקיפה, להרבה יותר קשה.

לו אפשר היה למחוק זכרונות... כמו במחשב... האם הייתי בוחרת בזה ?
כנראה שלא.
זה אומר שהוא לא רק נמצא בתוכי, אלא גם כמעט בכל מקום שאני נמצאת.

עכשיו כשנסעתי בדרך הביתה, חשבתי על זה, שאני כבר מצליחה לחשוב קצת פחות על סיטואציות ורגעים מסויימים,
אבל כשאחד כזה בכל זאת עולה בזכרון (וזה עדיין קורה לא מעט), אז הרגש מפלח בי...
זה יכול להיות כאב וגעגוע, וזה יכולה להיות התרגשות ושמחה, זה יכול להיות כעס ותסכול, וזו יכולה להיות אהבה עצומה.

* רגע ! זו תגובה או פוסט כאן ? ( :

לפני 12 שנים
string doll - הפרד ומשול...כל כך מוכר ואת יודעת מה? גם די מתבקש בנסיבות הללו.

״קחי לך זמן. הכאב הזה יחלוף...״

העיקר שיש לך הסחות דעת מדי פעם בדמוי ״פרויקט מייק-אובר-מייק-אנדר-מייק-אפ״ תוצרת חוץ... ;)

}}}}{{{
לפני 12 שנים
string doll - אני מודה שרק עכשיו יצא לי להאזין לשיר כמו שצריך.
אייי פאפי! מה זה זה? לא חוקי הצלילים האלה בשתיים בלילה! לא חוקי אני אומרת לך! :)
לפני 12 שנים
מישלי - שכחת את מייק-אין ( :

בנוגע לצלילים (בעייתיים) ולא חוקיים, יש לי כמה סיפורים מעניינים (לא לבלוג).

(* note-to-self-mish: לצרף את השיר הזה לפלייליסט של המשך הפרוייקט :)
לפני 12 שנים
string doll - ומייק אאוט.

;)
לפני 12 שנים
מתוקף אישיותה - אני בוחרת תמיד בפתרון הכי פשוט - מוחקת הכל מכל.
זה בלתי נשלט.
זה המנגנון והוא מתקיים בי.

יכולה רק לקנא בך על היכולת לשמר.
ולא לקנא כי הכבא נמנע.
ואין טוב ואין רע.

:)
לפני 12 שנים
מישלי - מה שמעניין, זה השוני בין אנשים, בין המנגנונים שמתקיימים בהם, ובמה שנכון עבורם.

המנגנון שאת מציינת שמתקיים בך, נמצא אצל הרבה אנשים סביבי, והם לעיתים קרובות (מידי) מנסים "לשכנע" אותי (ואולי אותו, דרכי או ישירות) שככה יהיה נכון גם לי/לנו.
זה קצת מכעיס אותי, אבל ברור לי שזה רק מכוונות טובות ומאהבה.

אין לך מה לקנא בי על היכולת לשמר, יש לה מחירים לא פשוטים (שאני ולא רק אני) משלמת.

דבר אחרון, בנימה אישית:
אני שמחה שאת קוראת אותי ואני מאד אוהבת את התגובות שלך, יש בהן משהו שנוגע לי בגרעין.
ואני כבר מחכה ליום, שתחליפי את הניק הזה שלך ( :
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י