מיש

אני נשאלת הרבה.
על מה קורה איתי עכשיו, איפה אני עומדת, איפה אנחנו נמצאים.
שואלים אותי איפה הוא עומד ~ בהקשר של 'איך זה משליך עליי'.
האם הוא בקשר חדש ?
וכמה שהיינו רוצים שלא תהיה למה שקורה אצלו השפעה עליי... יש לזה. השפעה אדירה.

מוזר לי לענות לאלה ששואלים, גם כשהם קרובים אליי מאד, אני לא יודעת עד כמה להכנס בתשובות.
כמה זה טוב לי.
כמה זה טוב לו.
כמה זה טוב לה.
כמה זה טוב לאלו ששואלים.
מה הם חושבים על התשובה שלי ?
מה הם חושבים עליי ועל איך שאני לוקחת את זה ?
מה הם חושבים עליו ?
(זה משהו שחלקם אומרים לי בפרצוף).

אבל אני עונה.
כי כזו אני.
ואולי זה עושה לי טוב לענות.

אז אני רוצה לענות בצורה כוללנית.
וכשישאלו, אני אפנה לפוסט הזה וככה אחסוך הרבה (וארוויח צפיות בבלוג :)

אז הנה זה בא:

כן, הוא נמצא במערכת חדשה, כבר הרבה זמן.
אני מכירה אותה. ואוהבת מאד (אי אפשר שלא :).
בזמנו, כשהיא פנתה אלי כדי לדבר, להתייעץ, לקבל הגיון על העולם הזה של השליטה,
כבר הייתי בתוך תהליך שינוי הצורה, הלב שלי כבר היה שבור.

מהר מאד הגענו לטלפון ולמסן ולהפגש.
מהשניה הראשונה הרגשתי מה עומד לקרות.
זה הפחיד אותי, אבל גם הרגיש לי נכון.
התאהבתי בה (ולא במובן הרומנטי).
היא מתוקה, עמוקה, יפה.
התחבּרנו והתחברנו.
הכל היה על השולחן ~ בין שלושתינו.

קודם כל הייתה הכלה וחברות.
אחריה הגיעה הרפתקאה מיוחדת (שתשאר חידה עבורכם).
ואז החיים עשו את שלהם והגענו למקומות אחרים.
בהתחלה היא הייתה שלי.
אבל מכיוון שאני שלו, אז מה ששלי ~ שלו. מה שאומר שגם היא שלו.
שרשרת מזון: היא הצעצוע (והרבה יותר מזה) שלי, ושתינו שלו. והוא של עצמו ( :

שוב מצאנו את עצמנו במישולש. (צריך לבדוק את עניין המשולשים האלה שלנו)
הפעם משולש מסוג אחר.
בניגוד להוא של לפני שנה, שבו הייתי אני במרכז, שבו היה זאב נוסף שרקד איתנו, ורצה אותי...
הפעם המשולש היה כזה שבו אמנם מבחינה ריגשית הכל ברור, אבל בפועל, הכל מאד רעוע.
במשולש הזה הייתי צלע שיודעת שאלו הרגעים האחרונים, שמרגישה שנמצאת על זמן שאול.
ידעתי שאנחנו על זמן שאול מהמילה הראשונה שהחלפנו אי שם לפני שנתיים,
אבל מהרגע שהוא הכריז על "שינוי צורה" זה "זמן שאול" אחר ~ כזה שמפיל אל התהום.

אז במשך חודש היינו במשולש חדש...
הרגשתי מה קורה בתוכי, אבל גם מה קורה סביבי (אולי יותר מידי).
הרגשתי אותו, הרגשתי אותה, הרגשתי אותנו, הרגשתי אותם, את כולנו.

היה מדהים
כואב
מתסכל
מצחיק
מקרב
מאתגר
מרתק
מיוחד
אמיתי
אוהב
רגיש
יפה

אני לא רוצה להכנס למה שהיה במהלך החודש הזה וגם לא באלה שבאו אחריו, זה הכי פרטי שיש.
אני ממשיכה לענות:

היא כאן.
יש לה פרופיל, היא תמיד שמרה אותו נמוך.
היא עדיין על פרופיל נמוך (ועכשיו זה כבר להחלטתו).
(בנתיים) אין לה בלוג (אז אל תחפשו :).

אני בסדר עם זה.
השינוי שלנו קרה בלי שום קשר אליה (או אל כל אחת אחרת כאן).
היא לא שם במקומי. היא משהו אחר.
כמו שלכל אחת מאיתנו יש את המקום המיוחד שלה אצלו.
אני מעדיפה לדעת שהוא שלה (ואיתה) מאשר לדעת שהוא "בין מערכות" ו"מחפש" (על אף שנראה לי שהוא תמיד סוג של מחפש... משהו...)
אני מעדיפה שזו היא, על פני כל אחת אחרת (וסיבותיי לכך ישארו אצלנו).

הייתי מעדיפה להמשיך להיות שם במקום הזה איתו, מולו, עם כל הביטויים המעשיים... אבל זה לא יכול לקרות.
אז אנחנו משנים צורה למשהו אחר, ויכול להיות שאפילו נצליח ( :
אבל הצד שבי שרוצה שיהיה לו טוב, מכריע על זה שרוצה שהוא יכאב ויסבול.
הצד שבי שאוהב אותה ורוצה שהיא תהנה מהחוויה הכי מדהימה בעולם (של להיות שלו), מכריע על זה שמקנא.
הצד שבי שבוחר להיות בשליטה, גם על ההתמסרות וגם על שינוי הצורה, מכריע על הצד שרוצה להתקרבן.

הצד האוהב מנצח הכל.

בתוך כל התהליך הזה נמצאת כל קשת התחושות.
גם רגשות שליליים. כעס. קנאה. ייאוש. פחד.
גם התנהגויות "נמוכות". קטנוניות. חטטנות. קיטורים. אולי אפילו מניפולציות לא מודעות.
אני אנושית. לפעמים קטנה ולא שולטת בעצמי.
אבל לא רעה.
הכוונות שלי תמיד טובות, בעיקר אליי ואליו ואליה.

אני בוחרת להיות כזו...
יש בלהיות ככה ~ רווחים עצומים.
אולי רק מי שהתנסה יכול לדעת.
ואני לא אומרת שככה נכון להיות, שככה צריכים אחרים להיות, אני לא מטיפה ולא יודעת עבור אחרים.
יודעת עבורי.
מה נכון עבורי.
תמיד ידעתי הכי טוב עבורי, גם כשבחרתי לתת לו להחליט... ואגב, שם בעיני נמצאת עוצמת ההתמסרות.
ככה אני מתמלאת.
ככה אני מאושרת.
ככה אני אוהבת.

מקווה להצליח תמיד.


* אתם מוזמנים להגיב ולשאול, אשתדל לענות (כאן או בפרטי), אבל אני לא מבטיחה.
* בימים הקרובים יעלה פוסט שיבהיר קצת יותר את "למה אני כזאת" (יש איזו לוגיסטיקה לטפל בה בשביל זה).