מיש

החודש הזה נגמר ! (זה לא מה שרציתי לעדכן :)

*
היו פה החודש מיליון פוסטים (או 20) שזה שיא בשבילי, שאני מקווה שלא יחזור על עצמו.
היו כאן דברים שכתבתי לעיניים מאד ספציפיות, ולפעמים ליותר מזוג עיניים (של מס') אחד.
יש קוראים שקיבלו מהבלוג והפרופיל שלי את הרושם שהכל אצלי HAPPY HAPPY JOY JOY
(מאיפה לעזאזל הבנתם את זה ?)

*
יש לי תובנות גדולות בנוגע לכל מה שעבר עליי בשנתיים האחרונות ואני משתפת בהן את הקרובים ביותר.

עברתי השבוע אירוע של איבוד הכרה, זה היה מפחיד.
למרות שנאמר לי שעצמתי עיניים לשבריר שניה, זה הרגיש לי כמו נצח.
אני זוכרת שהרגשתי שאני הולכת לאיבוד ולא מצליחה לחזור.
הרגשתי שהנשימה שלי נשנקת ושאני לא מוצאת את עצמי, חוסר אונים מבהיל.
במשך כמה דקות הרגשתי שאני נמצאת בין לבין, ולקח לי קצת זמן לחזור ולהרגיש את עצמי חזרה בתוך הגוף.

קיבלתי היום מסג' טיפולי מאחת מהנשים בחיי שהיא אחות לדרך.
היא סיפרה לי את מה שהגוף שלי אומר לה, וזה היה מדהים לשמוע את ההד מבחוץ, למחשבות שעברו לי בראש באותם רגעים.
התובנות שלי מקבלות צורה ממשית, וזה בעצם מה שחשוב, כי תובנות שנשארות ברמת הרעיון לא באמת שוות כלום.

*
כשהייתי אתמול אצל ים (מזל טוב אחות אהובה), הייתה לנו עוד אחת מהשיחות, שבזכותן אני לא זקוקה לטיפול "מקצועי".
דיברנו על האור והחושך, על העומקים.
שאלתי אותה איך זה שבמהלך השנה האחרונה, כשאני הייתי בחושך הכי גדול שלי, הסביבה שלי הרגישה שהיא מקבלת ממני אור.
אז היא הסבירה לי, ואני חושבת שהצלחתי להבין.
זה כנראה המזל הכי גדול שלי, שלמרות העלטה והכאב התהומי, איזה אור מיסתורי שעובר דרכי,
דאג שלא אהיה לבד, שתמשיכו להיות כאן (יקרים, אתם יודעים שאני מתכוונת אליכם).

*
אני מתחילה לחזור לעצמי.
בשביל לפרוח (כמו ששנינו רוצים) אני צריכה לבקוע דרך הקליפה הקשיחה שנבנתה סביבי.
נדמה לי שאני עכשיו מספיק חזקה כדי לעשות את זה.

אני מגלה מחדש את כוחה של האהבה.
ידעתי אותה בחיי, וגם את עוצמתה, אבל אני מכירה בה עכשיו גבהים חדשים.
אהבה שיש בה עוצמות לקבל עולם ומלואו, חולשות וחוזקות, שגיאות והצלחות, כעס וסליחה.
זה לדעת לראות את הכוונה הטובה שעומדת מאחורי הכל.
זה לבטוח בזה שהיא אמיתית.
קבלה מוחלטת.

אני אוהבת אתכם, חברים יקרים שלי, אחיות יקרות.
אני אוהבת אותך מס' 1.
אני אוהבת אותי.

אוהבת.