לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 22 בדצמבר 2011 בשעה 22:15


טעימות.

התחנה השניה (עם ב' הפסיכי) הייתה כאמור בגיל 15.

התחנה השלישית של הוגיניסמוס, התחילה בגיל 20 וארכה חמש שנים.
באחת מנקודות הציון המשמעותיות במהלך המסע של התחנה הזו, הכרתי את טי.
היא הייתה אהבה מחיבוק ראשון (של בני אדם, לא כזו רומנטית).
חברות כמעט מהשניה הראשונה, חברות לחיים.
יכולנו לדבר על הכל, אבל על ה~כ~ל. הכל כולל הכל. היא הבינה.
היו לנו כל כך הרבה נקודות השקה.
שיחות על גילגולים והשואה, שריטות, סקס, אהבה ורוקנרול... וכמובן שליטה.
עוד נפגוש אותה בהמשך ( :

התחנה הרביעית פוגשת אותי בגיל 25.

נרשמתי לבי"ס למשחק, לא כדי להיות שחקנית, אלא כדי לאפשר לעצמי לגעת בקצוות.
לחוות רגעים שלא בהכרח אחווה אי פעם במציאות (וטוב שכך), כמו אונס, אלימות וכו'.
ג'וליאנו מר שהיה המורה שלי, נורא התעצבן עליי, על זה שאני לא לוקחת את המשחק ברצינות, שאני מחפפת.
אז... עוד לא יכולתי להסביר לו, למה אני באמת שם, אולי עוד לא ידעתי להסביר את זה ככה לעצמי.
דרך התרגילים שהיינו צריכים להכין כחלק מהקורס, הייתה לי הזדמנות ו"תירוץ" לעשות דברים שלא נתתי לעצמי לגיטימציה קודם לכן.
הדבר הגדול הראשון, היה לרכוש זוג אזיקים.
היה לי ברור שאלו יהיו אזיקים משטרתיים אמיתיים, לא כאלה שקונים בחנות סקס, בטח לא מזוייפים עם פרווה.
באחד הימים יצאתי ללימודים מוקדם ולקחתי לעצמי מספיק זמן כדי לעשות את זה.
נכנסתי לחנות גדולה של כלי נשק בעיר התחתית בחיפה והתעניינתי בהיצע שיש להם (שהיה מצומצם לסוג אחד בערך).
כשהמוכר שאל אם אני צריכה שיראה לי את השימוש בהם במסגרת "נוהל מעצר חשוד", עניתי לו שהרכישה היא לא לצרכים מקצועיים.
הוא הסתכל עליי במבט לא מבין ובשיא התמימות שאל "אז בשביל מה את צריכה אזיקים ?"
כשחייכתי אליו חיוך והוספתי הרמת גבות קלה, הלחיים שלו פתאום האדימו, הוא ביקש לרגע את סליחתי ונעלם לחלק האחורי של החנות.
אחרי עשרים שניות יצא משם בחור אחר, והוא זה שסיים לשרת אותי בנונשלנטיות.
רק אחרי שיצאתי מהחנות, ראיתי דרך חלון התצוגה את הבחור הראשון שחיכה שהשטח יהיה פנוי, מגיח חזרה מהמחסן.

ההתרגשות שאחזה בי כשידעתי שיש לי זוג אזיקים אמיתי, הייתה אדירה.
כמובן שהרכישה לצורך התרגיל בקורס, הייתה רק תירוץ, אבל כדי לא להתפדח (ביני לבין עצמי),
דאגתי להשתמש בהם בתרגיל שהכנתי לאחד השיעורים.

כששברתי את רגל ימין אחרי כמה חודשים, היא גובסה ולא יכולתי לנהוג מחוץ ליישוב שבו גרתי, מה שמנע ממני להמשיך את הקורס.
סיכמתי עם שרון אלכסנדר (שביה"ס למשחק היה שלו), שאני מפסיקה את הקורס ואצטרף למחזור הבא.
כשהתקשרתי לעדכן בזה את ג'ול, גם על זה היה לו מה להגיד...
שאני מוותרת לעצמי, שאני נותנת למכשולים קטנים בחיים לעכב אותי, שאני סתם מתעצלת.
שאני צריכה לאפשר לעצמי יותר מרווח פעולה וחקירה עצמית, לנסוע לטייל בעולם ("איך לא היית במזרח ?!?")
הסברתי לג'ול שלא צריך לנסוע רחוק כדי להכנס פנימה, כדי להכיר את עצמנו, כדי לחוות חוויות חיים מטריפות.
אני לא חושבת שהוא היה מוכן לקבל שיש עוד גישות ודרכים מאלו שהוא האמין בהם, אבל לא טרחתי לנסות לשכנע.

הקורס הבא שנפתח היה בת"א ואני החלטתי שאני הולכת על זה.
זו הייתה שנה מדהימה שבה ביליתי שלושה ימים בשבוע במרכז, יומיים מהם ברחוב שנקין התוסס.
באחד השיטוטים שלי ברחוב, לפני אחד השיעורים, נכנסתי לחנות חיות שהייתה בו.
מצאתי את עצמי ממששת שרשרות וקולרים ולא יודעת אפילו למה.
אני זוכרת שלקחתי את אחד הקולרים ומדדתי אותו על הצוואר.
נשבעת לכם, שברגע ההוא, לא היה לי שמץ של מושג למה אני עושה את זה...
אבל ידעתי שאני צריכה שיהיו לי את האביזרים האלה.
יצאתי מהחנות באותו יום, עם שלל של:
* חמישה קולרים בגוונים של בורדו, ורוד ואדום.
* ארבעה דקים וקצרים יותר שמיועדים לחתולים ואחד בעובי של 2 ס"מ שמיועד לכלב(ה),
* עם רצועה שעשויה משרשרת וידית עור שתואמת את הקולר.
* שלוש שרשראות של קולרי חנק ועוד אחת עם תופסן בקצהו.


בשנה של הקורס בת"א, הייתי עם החבר הראשון שלי R, שהיה צעיר ממני בכמה שנים ולא פחות בדס"מי ממני.
הייתה לנו אהבה גדולה, שמעט מאד אנשים יכלו להבין, כי כל הקשר שלנו התחיל ממקום קצת מופרע,
כי שנינו הגענו ממקומות מאד שונים, כי הוא נכנס לקשר כשהוא מצולק מחוויה טראומטית.
אבל איכשהו כשהיינו ביחד, הכל היה בסדר.
הייתה לנו זוגיות מקסימה, ניהלנו שיגרה די נורמטיבית ונהננו מחיי מין סוערים.
עם R למדתי על מין ולא באופן תיאורטי, צברתי ניסיון בסקס, השתוללתי.
איתו קיבלתי את הבטחון שאני יכולה שיהיה "לי את זה", איתו התנסיתי בתנוחות וצורות ואפשרויות.
השלישיה הראשונה שלי הייתה עם טי שבאה לישון אצלנו פעם, זו הייתה חוויה מלאה בצחוק מתגלגל והמון אהבה.

R ואני השתעשענו לעיתים קרובות עם כל מיני אביזרים ואקטים של שליטה, בעיקר עם כיסויי עיניים והאזיקים.
על הפעם הראשונה שאזקתי אותו, שהייתה בשלב מאד ראשוני של הקשר שלנו, אני לא יכולה לספר,
היא מכילה יותר מידי נקודות בעייתיות ורגישות, וקשורה למורכבות של הקשר איתו.
בפעם הראשונה שהוא אזק אותי, זה היה לכסא נדנדה שהיה לי בדירה, בשעה מאוחרת בערב,
ואז הוא קפץ לדירה שלו להביא משהו והשאיר אותי ככה.
הוא רק לא ידע שהיה לי עוד מפתח עליי, שאיפשר לי לשחרר את עצמי ולהפתיע אותו כשהוא חזר.
בפעם אחרת הוא אזק לי את היד להגה בזמן שנהגתי, צרחתי עליו שהוא לא נורמלי, שיש דברים שלא עושים !

R ואני העזנו לעשות כל מה שפינטזנו עליו (אז), לא התביישנו אחד מהשניה, היינו מאד פתוחים.
אחרי כמה שנים כשנפגשנו, הוא אמר לי שיש הרבה מאד נשים, שמודות לי על מה שעשיתי ממנו ( :


כמה שנים אחרי זה, כשכבר הייתי בתחנה החמישית, סיפרתי לג'ול קצת יותר על המשיכה שלי לעולם השליטה.
מכל הדברים שהפתיעו אותי במהלך השנים בנוגע אליו, כאן ההפתעה הייתה מאכזבת...
הוא כ"כ לא הבין, אפילו לא ניסה. הביע זלזול והתנשאות וזה הרחיק אותי ממנו מאד.
אני חושבת שאח"כ אפילו כבר לא הייתי איתו בקשר יותר, פשוט כי הבנתי שאין שם שום טעם.
ג'ול כבר איננו.
ועל אף שאהבתי אותו מאד מאד, הוא נשאר חידה גדולה בעיניי (כנראה כמו החידה שהיה גם בעיני עצמו).


ומה עם טי ? יש לה מקום של כבוד בתחנה הבאה.


המשך יבוא...

זהבה - נכנסתי ונסחפתי. הכתיבה שלך מרתקת.
לפני 12 שנים
מישלי - תודה זהבה.
ברוכה הנכנסת והנסחפת ( :
לפני 12 שנים
string doll - את צריכה להוציא ספר.
}{
לפני 12 שנים
מישלי - הייתה תקופה ארוכה שחשבתי שזה מה שיקרה, כי במהלך הקשר של השנתיים האחרונות, נאסף חומר מרתק.

אבל עכשיו פתאום נראה לי, שמה שיש לי הוא רק עוד סיפור, שלכל אחד יש כזה, שכולם צריכים להוציא ספר...

}{
לפני 12 שנים
פסיכו מנייאק - 4 ב 100 .
לפני 12 שנים
מישלי - בדיוק !
לפני 12 שנים
מתוקף אישיותה - את כותבת את עצמך לדעת.
וזה מרתק לקרוא.
במיוחד היכולת שלך
להוציא לאור את כל מה שאנשים אחרים כל כך משתדלים להחביא...

אם הייתי יכולה לבקש הייתי מבקשת ש- שתמשיכי (אבל זה ברור, לא? :) ) ושאל תוותרי על הרעיון להוציא ספר.

אבל זה רק אם הייתי.... :)

חג אורים שמח!
שהרבה אור וחום ישכנו בך והמעונך מתי שרק תייחלי

}{
לפני 12 שנים
מישלי - התגובות שלך... ללקק את האצבעות (מטאפורית בלבד :)

תודה לך חכמה.

}{
לפני 12 שנים
יהלום נא - מרתקת.
}{
לפני 12 שנים
חניבעל - מה שהיא אמרה. ועוד רבים לפניי.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י