לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 28 בדצמבר 2011 בשעה 16:12


חמוד !

כי אני מטורפת על השיר המלא חיים הזה.
כי הצלחת לעשות איתי, את מה שאף (מס') אחד לא הצליח בשנה האחרונה.
כי עברת בחיים מספיק פצצות, כדי לדעת שגם אם יהיה אטום, אתה תוכל עליו.
כי החיבוק שלך מיום ראשון עדיין עוטף אותי.
כי גם אני... פה בשבילך.





כשאמרתי להם אתמול בלילה שחזרתי להתרגש מהחיים, היא אמרה שזה משהו שראוי להכתב.
אז הנה אני כותבת ( :

למשש ולבחור את התפוזים הכי כתומים כדי לסחוט לנו בערב מיץ טרי.
להתכרבל ולהתלטף ולשכוח שיש בחוץ עולם.
לראות את טיפות הדם שלי ולהרגיש את החיים אדומים וחמים שנוזלים.
לצחוק איתך שוב, לדבר איתך על הכל, להסתכל לך בעיניים ולהרגיש שוב את האהבה.
לחזור להיות חזקה, שמחה, חיה.
ועדיין אוהבת.

הגיע הזמן !

* שלא תטעו... בעלים ובעל הבית, זה שני ד(ג)ברים שונים.
מתנערת - להבחין בעוז הצבעים, להבחין בטעמים, לחוש מגע מלטף, קליפת תפוז, להסניף את...., לשמוע שיר מקפיץ ולחוש בכל הגוף את קצבו - כל חמשת החושים פועלים במלוא עוזם.

שמחה לקרוא שחזר לך התיאבון לחיים.
בון אפטיט!

מותר לחבק?!
{}
לפני 12 שנים
מישלי - אם מותר...? ברור ! ואפילו רצוי ( :

{}
לפני 12 שנים
lori{ע_מ} - שמחה לקרוא }{
לפני 12 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - מצטרפת לשמחה ולחיבוקים! ברוכה השווה לשמחה!
לפני 12 שנים
יהלום נא - ויפה שעה אחת קודם!!
3>
לפני 12 שנים
godisafemale​(שולטת) - פוסט אלוף!

}{
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י