שעות וימים ושבועות וחודשים ושנה ויותר...
ירידות ועליות וחיוכים ובכי.
מילים כתובות וגם כאלה שנאמרות בכל מיני סוגים של טון.
שיחות ושתיקות ומבטים.
אמירות מכל הסוגים, מכל הזויות האפשריות,
מלמטה ומגובה העיניים ואפילו קרה שמלמעלה... שאפשרתי לעצמי התנשאות.
גברים שבאו והלכו והצליחו להכנס ללב שלי.
ויהיו עוד כאלה שיכנסו וירגשו ויאהבו ויהיו מאד משמעותיים עבורי.
גמילה שעברנו, תובנות שהיו לי ועדיין מגיעות.
אני לאט לאט מצליחה להתנקות מכל מיני שאריות ולזכך שוב את הבחירה.
בוחנת את מהות ההתמסרות שלי אליך, ומה היא עבורי.
בודקת עם הנשמה שלי, איך אני מרגישה עם האמירות והבחירות של התקופה האחרונה.
נתתי לעצמי לעבור דרך שבילים חדשים, לחפור באמת דרך ההמשך שלי וגם שלך, בנפרד וביחד.
להכנס לנבכים ולסדקים ולשריטות, גם כשכואב וגם כשמפחיד.
עם זה שהיה פה בעל בית חדש שהרשיתי לעצמי להתמסר אליו באמת,
פעם ראשונה מאז אתה, פעם שניה בחיים שלי בכלל.
עם זאת שנמצאת למרגלותייך מאז, שאתה אוהב ודואג ומטפח ומגדל, אמיתי כמו שאתה יודע.
הופתעתי לגלות שבאמת אין סתירה, וזה מילא אותי באושר גדול.
זה הולך ונהיה יותר ויותר ברור לי,
הידיעה שהיכן שלא נהיה,
מאיזו זווית שלא נסתכל זה על זו,
בכל דרך שבה נדבר,
אתה תמיד תשאר הבעלים שלי. אדוני.
אני לעולמים שלך.
שפחה.
כלבה.
ילדונת.
יקירה.
חברה.
אוהבת.
לפני 14 שנים. יום ראשון, 5 בפברואר 2012 בשעה 15:59