סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 14 במרץ 2012 בשעה 2:57


מאת: (הניק שמור במערכת)
נושא: בוקר טוב
13:11 17/03/12

בוקר אור לך,
מצאתי לנכון להגיב לך כאן, על דברים שהגבת לי בבלוג של "דומייל", משני טעמים - ראשית, איני בטוחה שהבלוג שלו צריך לשמש פלטפורמה להתכתבות בינינו ושנית, אלו דברים אישיים ופרטיים שואני מעדיפה שייכתבו לעיניך בלבד.

אף כי אני מאמינה לך שפגשת כאן אנשים טובים ואיכותיים אני עדיין עומדת מאחורי דברי. הם מתבססים על מה שאנשים כתבו על עצמם בבלוג, בפורום או במגזין וכו', עם כל המגבלות של "אין הנחתום מעיד על עיסתו". באופן אישי פגשתי כאן מעט מאוד אנשים, ואף כי הם היו בהחלט אינטלגנטיים ונחמדים, עדיין אני בהחלט יכולה לומר גם עליהם שהם חיים בעולם של "כאילו" ומשחקים ב"נדמה לי".
וכאן אני רוצה לומר, כי מקריאת הבלוג שלך - שהוא כמובן המידע היחיד שיש לי עליך - מצטיירת לי דמות דומה.
דמות שניהלה בעיקר חיים וירטואליים - במוח שלה - עם גבר נשוי לאישה אחרת וניהלה לעצמה עולם שלם מול מסך המחשב והאייפון, עולם שעלה בחשיבותו - לפי עדותך - על כל מה שידעת והכרת עד אז, היא בעיני דמות שחיה "בכאילו" בעולם של "נדמה לי".
אין בכוונתי לפגוע בך חלילה, למרות שדבריי אינם נעימים, אבל זו דעתי.
פגשתי גם גברים - נשואים ולא נשואים - שחיים כאן חיים שבינם לבין המציאות אין קשר. זה תקף לשני המינים.
אני אסייג את דבריי שוב - כל מה שאני יודעת, עליך ועל אחרים, הוא רק מקריאת מה שהם ואת מעידים על עצמכם. אם מה שכתוב בבלוג אינו נכון - גם המסקנה שלי שונה, אולם מצד שני, מי שטורח לברוא לעצמו חיי-בלוג פיקטיביים, גם הוא חי ב"נדמה לי" לא?
אני מוכנה לנהל דיון ענייני, אם תרצי, ומנגד אני אבין בהחלט אם תבחרי לא להשיב לי,
בכל מקרה, אני מאחלת לך כל טוב,
(השם שמור במערכת)



מאת: מישלי
13:38 17/03/12

הי (השם שמור במערכת),
קודם כל תודה על ההודעה הזאת.
אני נמצאת כאן באתר, ובכלל ב"קהילה" כבר שמונה שנים ומכירה המון אנשים, הכרות עמוקה.
מסכימה איתך שיש הרבה חיים בלהלהלנד וב"כאילו", אבל לא כולם.
רוב האנשים שאני בקשר קרוב איתם ומחשיבה כחברים, ממש לא חיים בנדמה לי.

מה שאת קוראת בבלוג שלי, הוא לגמרי אמת, אבל רק חלק מהאמת. אני לא מספרת על הכל, כי אי אפשר.
אני יודעת שהתכתבת גם איתו והוא הסביר לך (בטח במעט מילים שהוא רגיל) שאנחנו לא מדמיינים.
הקשר שלנו מאד אמיתי וממשי ומוחשי, היה ועדיין. נפגשים ורואים ושומעים ומריחים ונוגעים ומרגישים.
אמנם הרבה מאד מהתקשורת היא באמצעות המחשב, באמצעים שנחשבים וירטואליים,
אבל גם בשיחות המסנג'ר הארוכות שלנו, הוא תמיד רואה אותי.

כתבת:
"דמות שניהלה בעיקר חיים וירטואליים - במוח שלה - עם גבר נשוי לאישה אחרת וניהלה לעצמה עולם שלם מול מסך המחשב והאייפון..."
אז זה ממש לא במוח שלי, זה מאד אמיתי במציאות.
הוא היה חלק אינטנסיבי בחיי בשנתיים האחרונות, פגש את חלק מחבריי וחברותיי, מכיר את המשפחה שלי
(בכל מיני דרכים), ומעורב בכל מה שקורה בחיי, בתחומים המקצועיים, הבריאותיים, החברתיים, הרומנטיים וכו'.

כתבת:
"עולם שעלה בחשיבותו - לפי עדותך - על כל מה שידעת והכרת עד אז..."

לא אמרתי שהעולם הזה עלה בחשיבותו, אמרתי שזו הייתה חוויה שלא חוויתי מעולם (וכנראה לא אחווה שוב).
מעט מאד אנשים זוכים לחוות כזו חוויה, והם עוד פחות מצליחים להמשיך הלאה. למזלי אני מתחילה להצליח.

אני חושבת שגם בבלוג שלי שיתפתי על זה שהחיים שלי תמיד היו מלאי ריגושים וחוויות מדהימות.
גם עכשיו ממש ברגעים אלה, אני כותבת לך כשבקומה למטה (אני מתארחת אצל חברים)
יש חתיכת חוויה מדהימה (שמיד אחזור להצטרף אליה).

אשמח לדון איתך, ולדבר, אפילו בטלפון או במסנג'ר, או להפגש לקפה ולהכיר.
אני תמיד מעדיפה את העולם האמיתי על זה הוירטואלי, והרושם שקיים מקריאת בלוג, טבעי שיהיה מאד מצומצם.
אז אין לי בעיה לתתמסן או מס' טלפון ושנשוחח.
המשך שבת מקסימה, ושוב תודה על ההתייחסות הרצינית והמכובדת.
מיש.




מאת: (הניק שמור במערכת)
17:58 17/03/12

שלום מיש,

אני שמחה על תשובתך הנעימה. נכון, נגעת ללבי תמיד וחשבתי שאולי יש איזו דרך לחסוך לך הרבה כאב וצער. אני כמובן לא יכולתי לעשות כלום בנדון, אבל אולי מישהו אחר שמצטייר בעיני באור מחמיא פחות ממך, עשוי היה לפעול כך.

אני מבינה היטב את דבריך, ובכל זאת איני מסכימה ולו עם מילה אחת. מצד שני איני רוצה לצטט מהם ולענות לך בפירוט את מה שאני חושבת, ואיני רוצה להראות לך עד כמה בחינת הדברים ללא פילטרים תומכת במסקנה שלי, לדעתי כמובן.
הסיבה פשוטה: איני רוצה לצער אותך, אני חושבת שאת אדם טוב (במובן הפשוט והישן של המילה).

איני מאמינה בקיצורי דרך, אני מאמינה שהאמת והשלווה נקנות בלא מעט כאב. אני חושבת שכאבת מספיק ומייחלת בשבילך שתמצאי את האמת והשלווה שמגיעים לך. מצד שני - אני לא מאמינה ברלטיביות של ערכים ומתייחסת תמיד בחשדנות רבה למשפט האהוב כאן כל כך - "תעשה מה שטוב לך". אני באמת חושבת שרבים רבים, במיוחד מאלו שנמצאים כאן, אינם יודעים מה טוב להם וחלקם הגדול גם לא מסוגלים לדעת.

אם אני מצטיירת כשיפוטית, אז התמונה הזו נכונה. אני שופטת ונשפטת וסבורה שהיכולת להעריך וביצוע הערכה בפועל (שיפוט) הוא הבסיס להתנהלות בחיים האישיים, המקצועיים החברתיים והזוגייים. אבל אסור להתבלבל בין שיפוט לבין לעג/ציניות/נקמנות/ ועוד כל מיני חוליים שאנשים זורקים על זולתם בשל חולשתם האישית.

אני מודה לך על מאד על ההזמנה היפה להיפגש, ואף שאת כמובן מסקרנת אותי אני חשה שלא יהיה בכך טעם. אני אתקשה, בשל חולשתי, להתעלם ממה שאיני אוהבת ולראות בך רק את הטוב, ולא אוכל לתת לך את היחס שאת ראויה לקבל.

אני מאחלת לך מכל לבי שתגיעי, עד כמה שניתן לתחושת שלמות עצמית ושעולמך יהיה רחב ובהיר.
שבוע טוב, (השם שמור במערכת)



מאת: מישלי
01:24 18/03/12

קצת הרגיזה אותי ההודעה שלך, היא מתנשאת ויהירה.
את הרי לא באמת מכירה אותי או את הכאב או את הצער שלי, גם לא את השמחה שלי והאופי וכל השאר.
את גם לא רוצה להכיר את כל הספקטרום, את מתעקשת (וזו זכותך) לראות רק את מה שנוח לך, ולהשאר בצדקנות שלך.
זה לא באמת דיון, את באה להטיף לי ולחנך אותי, "ליישר" אותי או לתקן אותי.
אין מה, אני ממש בסדר... הרבה יותר בסדר מרוב האנשים שאי פעם הכרת ותכירי.
דעתך היא אכן שיפוטית וזה לגמרי לגיטימי, כולנו שיפוטיים כל הזמן,
אבל את בוחרת להשאר בדעתך ולא לראות את הזווית היותר רחבה, ובנוגע לכך, אין לי מה לעשות.
אין לי כוונה לשכנע אותך בנוגע למי שאני, או להכיר לך אותי בכוח, ואת הרי רואה רק את מה שאת מדמיינת עליי.
אני מאד מכבדת את התייחסותך, אבל אין לך משמעות עבורי, כל עוד את לא בנאדם מולי שאני יכולה לתקשר איתו בצורה מלאה.

תודה על איחולייך, על אף שגם הם מתנשאים, כשאת כותבת: "...שתגיעי, עד כמה שניתן..."
את מניחה שאין לי תחושת שלמות ושעולמי אינו רחב וברור.
ובנוגע לכל אלה, כנראה שאת טועה, אבל כנראה שגם לעולם לא תדעי את זה ולא תודי בזה.

שבוע מצוין גם לך (השם שמור במערכת), ורק טוב.



מאת: (הניק שמור במערכת)
10:13 18/03/12

בוקר טוב מיש,

קראתי שאת חושבת שאני מתנשאת ויהירה, שיפוטית, צדקנית ושואפת לחנך אותך או ל"תקן אותך".
ובכן, את צודקת ברוב הדברים - אני מתנשאת ויהירה לפעמים ובדרך כלל אני שיפוטית. מצד שני - אני לא חושבת שאני מנסה לתקן אותך - אם כך היו פני הדברים הייתי מרחיבה ומפרטת ומעמידה מולך מראה על מנת שתביטי בה. אבל אני לא עושה את זה.

יחד עם זאת, העובדה שאני לוקה בתכונות ה"לא-יפות" האלה, והעובדה שככלל איני אדם נעים במיוחד (מה לעשות, זו האמת) לא הופכת את דבריי לשגויים ולא הופכת את האמירות שלי ללא-נכונות. אני ממעטת לדבר, וממעטת לדבר שטויות.
"זווית רחבה יותר", "כל הספקטרום", "רואה רק מה שנוח לי" - כל זה בעיני מכבסת מילים. מה שהולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, הוא - ובכן, ברווז, מכל זווית שנביט בו.
לפעמים מישלי, המלך הוא ערום, גם אם צריך ילד חסר חינוך, חסר מודעות ולא פוליטיקלי-קורקט כדי לומר זאת.

האמת היא כמו מתמטיקה - פשוטה ויפה. תסירי את העטיפות ותסתכלי פנימה. אני נמנעת כעת מלצטט מדבריך מן הבלוג שאת כותבת, אבל כאשר כתבתי בפוסט אצל דומייל על אנשים שחיים בלה-לה-לנד חשבתי בעיקר עליך...

אני לא נחמדה ולא אומרת את מה שרוצים לשמוע אך אני משתדלת שפי ולבי יהיו שווים. אל תכעסי עליי, כך אני נוהגת כלפי כולם גם כלפי ילדיי האהובים. לזכותי ניתן רק לומר שאיני מביאה את דעתי או משמיעה את מחשבותיי למי שאינו מעוניין בהם - לעולם לא הייתי כותבת לך אם לא היית מגיבה על הפוסט שלי.

שיהיה לכולנו באמת שבוע טוב ורק בשורות טובות,
(השם שמור במערכת)



מאת: מישלי
10:19 18/03/12

טוב...
שבוע טוב גם לך.
מיש.


הערות לקוראים:
* זו התגובה שעליה מדובר, בבלוג של DomMale4fem
* בכלל אין לי אייפון ( :


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י