מיש

יש פה אחד כזה (כנראה) איפשהו בתוך הפוסט ( :


בדיוק שנה לפני שהכרתי אותך, הייתי חודשיים בארה"ב, בנסיעה הכי ארוכה שאי פעם הייתה לי.
בחודש הראשון הייתי מנותקת מהכלוב, כי לא רציתי להתחבר מהמחשב הביתי שם.
ואז קניתי את הלאפ-טופ שלי.
ואז טסתי לעיר המלאכים.

שם התחילה התחנה השישית ברכבת ההרים המטורפת שלי.
רק עכשיו אני מחברת את כל החוטים שנרקמו כבר אז.

סגרתי אז מעגל עם שלושת הגברים המשמעותיים של התחנה החמישית:
עם השולט הונילי שלי, שעבר למגירה אחרת.
עם הראשון שכבש כאן את ליבי לפני שמונה שנים וענד לי קולר בפעם הראשונה.
ועם הנסיך שבמשך שנים עוד המשכתי לתהות, אם טעיתי כשסירבתי לו.

משהו במקום ההוא, עם האנשים ששם, עם החיים היומיומיים בשיגרה שמרגישה כמו להיות בסרט,
הכניס בי רוח של שינוי, רצון שוב להשתולל, להתפרע, לפרוץ גבולות, להתחדש, להפתיע (את עצמי).

שם על שפת הבריכה, חיתנתי את זוג החברים המקסים שאצלם התארחתי.
חתונה יהודית כהלכתה עם "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" עם עדים וחופה וטבעת ושמלה לבנה.

שם שיניתי את הפרופיל שלי ומחקתי את המשפט ששהה שם במשך שנים: נא לא לפנות למטרות הכרות.

שם נכנסתי לצ'ט והכרתי את A, שעם חזרתי לארץ, היה זה שאיתו הייתי שם באמת, בפעם הראשונה, אפילו שלרגע חטוף.

שם יצאתי כמה פעמים למועדון הבדס"מ המפורסם ביותר בלוס אנג'לס וגיליתי שהדאנג'ן המקורי שלנו היה ונשאר הדבר האמיתי,
ושאין לנו בארץ הקודש הקטנטונת והמקרטעת, מה להתבייש במה שהיה לנו.

כל פעם לפני שיצאנו למועדון שם, דפקנו סט של צילומים בסלון.
אתה יודע שהתמונה שהייתה לי אח"כ בפרופיל, זו עם החתול השחור המופרע שמשך את תשומת ליבך (או לפחות היה התירוץ לכתוב לי), צולמה שם.
אז עוד היה לי את השיער השחור, כמו שהיה לי כשהכרנו ושאתה החלטת שישתנה ושאחזור להיות שוב ג'ינג'ית בשבילך.

באחד הערבים כשישבנו בזולה בחצר עם הנרגילות והשתייה, שמענו ברקע את השיר הזה:

התחלנו לגלגל רעיון של לביים ולצלם לו קליפ, תמונה התווספה לתמונה שהפכה לסרט.
יש לי את כל התסריט שלו בראש, והוא עדיין מדליק אותי בטירוף כשאני מריצה אותו בדמיון.
אבל זה רק הרובד החזותי של הדבר.
המהות של מה שהרגשתי כשהקשבתי למילים ושמעתי את הצלילים, קרתה אח"כ במציאות שלי.

זו שבה במשך שנה וחצי, עשיתי את כל מה שאני יכולה, כדי להראות לך איך העולם נראה מבעד לעיניים שלי.
איך זה מרגיש לחיות את החיים שלי, מתוכי.
איך אני חושבת, איך אני כשאני אוהבת, כשאני כואבת, כשאני מתלהבת, כשאני מאוכזבת.
שנה וחצי שבהן הראית לי אתה, איך החיים שלי נראים דרך השליטה שלך, אולי דרך העיניים שלך.

ואז באה השנה האחרונה, שבה אני מתאפקת מלעשות את זה, שאני מכריחה את עצמי להגמל,
שמהבחינה הזאת אולי גם עזרתי לך בגמילה (שאתה יודע שאני דואלית בנוגע לזה, רוצה ולא רוצה).
שנה שלמה שבה אני עדיין ממשיכה לראות את העולם דרך העיניים שלך, כי זה צרוב בי ואני לא מצליחה שלא,
אבל כבר לא מאפשרת לך לראות דרכי, כבר לא משתפת בהכל, מסננת המון, במודע ובייסורים.

אז עכשיו...
אחרי שחוויתי את ההתמסרות הטוטאלית שלי, והגשמתי את הפנטזיה שליוותה אותי כל חיי,
זו שישבה שם בראש שלי, לפני הרצון להיות אמא, לפני הכמיהה לאהוב ולהיות נאהבת, לפני שעוד בכלל ידעתי מי אני...
עכשיו נשארו עוד כמה פנטזיות קטנטנות, פיציות.
אחת מהן, היא להסריט את הקליפ לשיר המדהים הזה ( :

עכשיו אני תוהה...
האם הצלחתי להראות לך איך נראה העולם, דרך העיניים שלי ?

Let me take you on a trip
Around the world and back
And you won't have to move
You just sit still

Now let your mind do the walking
And let my body do the talking
Let me show you the world in my eyes

I'll take you to the highest mountain
To the depths of the deepest sea
And we won't need a map, believe me

Now let my body do the moving
And let my hands do the soothing
Let me show you the world in my eyes

That's all there is
Nothing more than you can feel now
That's all there is

Let me put you on a ship
On a long, long trip
Your lips close to my lips
All the islands in the ocean
All the heavens in the motion
Let me show you the world in my eyes

That's all there is
Nothing more than you can touch now
That's all there is

Let me show you the world in my eyes

* אגב, אני מקבלת המון מחמאות על האדום הכהה, מה שמעמיד אותי בהתלבטות קשה ביותר...
* כתבתי לך שיר, יותר מדוייק יהיה לומר "שירה", אבל (לטובת כולנו) תקבל אותו לפרטי ( :

** אנשים יקרים, מותר שוב להגיב ולעשות לייקים !