מיש

feminine3​(אחרת) - את אמיצה.מאוד.

מישלי - לפעמים.

עכשיו מאד לא.

gamVgam​(אחר){גם וגם} - לא פשוט.....
והצלחת לקחת את עצמך או חלקך חזרה?
ואת מסוגלת או מאמינה שתהי מסוגלת לחזור ולאהוב את עצמך שחלקך או כולך שלך? עימך?

מישלי - זה תהליך.
הוא לוקח זמן (יותר מידי) (אני אוהבת הכל עכשיו ומיד).
הוא לוקח אנרגיות, כוחות שאין לי כ"כ בשנה האחרונה ושאני מוציאה ממאגרי חירום תת קרקעיים ושיש לזה מחירים קשים.
הוא לוקח.

אני אוהבת אותי גם עכשיו (אחרת לא הייתי יכולה לאהוב אחרים), אבל יש לא מעט נפילות ונסיגות (עם עצמי ומולו).


עמוק בתוכי, אני יודעת שיהיה בסדר.
שכבר בסדר.

gamVgam​(אחר){גם וגם} - ועוד מעט כבר סדר
שזה זמן מעולה לביעור חמץ ולעשיית סדר בכל הבסדר הזה.
וזה הזמן של כולנו כל הזמן, בפרספקטיבה הנכונה.
הצלחי נא.

מישלי - כמה רישמי...
"הצלחי נא" ? אתה מזכיר לי נשכחות מכתה ו' ( :

gamVgam​(אחר){גם וגם} - סימן שאת "מצליחה" לחזור לעצמך ממש :-)

Lithia​(נשלטת) - יש לי המון מילים לומר לך אבל הן לא ממש מצטרפות למשפטים ברורים. אולי לפעמים מספיק לומר שקראת וזה נגע לך באיזו נקודה לא מוגדרת.

אבל זה גם הזמן שלך. רק המקום שונה.

מישלי - זה הדדי. (כל מה שכתבת).

ותודה.


(רק שתדעי, שהיה רגע שגם אליאס ואת חלפתם בחלום :)

lori{ע_מ} - אני לא הייתי מסוגלת לפרגן ככה (בשורה התחתונה).
אני אנוכית מדי.

}{ את נדירה

מישלי - }{

אולי כן היית מסוגלת לפרגן ככה...
אולי רק לא היו (וטוב שכך) הנסיבות לבחון את זה.
אני לא חושבת שאת אנוכית.
יש לך לב ענק ונתינה אדירה למי שאת אוהבת.

לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - זה לגמרי הזמן שלך!
חיבוק אוהב ארוך ארוך }{

מישלי - זו החלטה שלו... ומסתבר שלא.
אין לי אלא לקבל את זה, עם כל מה שזה עושה לי (וזה עושה).

חיבוק ארוך בחזרה אליך.
לא התחבקתי איתך מספיק בסופ"ש הזה, אבל הרגשתי שאנחנו מחובקות בכל שניה.
אוהבת מאד.
}{

לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - לא. זה לא קשור אליו. זה קשור רק אליך.
זה הזמן שלך. שלך. איתך. בשבילך.
וזה רק שלך.

מישלי - עכשיו הבנתי.
וכן, זה מה שקשה בזה.
הרבה מאד שנים אהבתי את הזמן שלי איתי (בין אם היה שם מישהו לצידי ובין אם לאו),
ובשנה האחרונה, הזמן שלי איתי, הוא ייסורים.
זה חלק גדול מהרצון לא להיות...
כי מה לי, אם איני לי ?

FOR GOOD - הכתיבה שלך היא מאד אישית. והיא חזקה ונוגעת.
והיא גם לא רק על סקס ( או שליטה ) כמו רוב הבלוגים כאן - מה שבעיני הוא בדר"כ שיעמום-המחץ.

אבל לפעמים נדמה לי שהכתיבה שלך היא יותר מדי אישית. כלומר - שצריך ממש להכיר אותך - או את חייך - כדי להבין למה את בדיוק מתכוונת.
תני לי לספר לך משהו. בתחילת שנות העשרים של חיי, כתבתי טיוטה לספר ( שאחר כך משכתי אותו, כי לא הייתי שלם עם התוצאה ) והלכתי איתו לעם-עובד. בשיחה שהיתה לי עם הלקטורית הראשית שם בבית-ההוצאה לאור, שאלתי אותה " את רוצה שאספר לך על מה הספר באופן כללי ? "
היא ענתה לי - וזו היתה תשובה חכמה - "לא. לא רוצה שתספר כלום. הספר צריך לדבר בעד עצמו. "
והיא צודקת. שהרי את הספר יקראו אנשים שלא מכירים אותי.

וזה נראה לי נכון גם לגבי פוסטים. אלא אם כן - את כותבת לאנשים שמכירים אותך, או עוקבים אחרי הבלוג שלך במשך שנים.
}{

מישלי - אני כותבת בעיקר לו.

לעיתים רחוקות, אני בוחרת שזה יהיה כתוב כאן ולא אליו לפרטי (וסיבותיי נשארות ביננו).

האנשים שמכירים אותי ואותנו, בדר"כ מבינים הכל, ואם הם לא מבינים ובוחרים לשאול, אני מסבירה.
כך גם לשאלות שאני מקבלת לפרטי מאנשים שאני לא מכירה.

תודה על התגובה.
}{

Brida​(נשלטת){DDDOM} - מההיכרות הצנועה שלי איתך, ומהנתינה הגדולה שלך,
אני בטוחה שהפוסט הזה עלה לך בדם ודמעות.
נקרע לי הלב מלקרוא אותך כאן.
אוהבת המון.

מישלי - הפוסט אכן עלה לי בדם ודמעות.
אבל לא בגלל הפוסט, אלא בגלל כל מה שיושב מתחתיו.
גם הלב שלי נקרע, אבל זה מה יש ועם הזמן הוא מתאחה.

לענות לתגובות, לא פחות מעמת, אבל בנתיים אני עוד מסוגלת.

אוהבת גם.
}{

בטי בום​(שולטת) - אני אוהבת אותך גם כשאני ממש לא מבינה אותך, לא כמו פור גוד שלא מכיר את הסיפור אלא את היכולת שלך לתת מקום כזה לו בחיים שלך.
}{

מישלי - לאהוב כשלא מבינים, זה אחד האתגרים הכי גדולים שיש.
שתינו יודעות לעשות את זה וזו בעיני יכולת נדירה.

אוהבת אותך מאד.
}{

בכוח המוח{Aion} - אני אוהבת אותך, מיש, אבל אני חושבת שאת מנסה להמציא את החוקים מחדש, וזה עושה לך רק כאב ועוגמת נפש.

את לא צריכה לאהוב ולהכיל את הקשר החדש שלו, ואת לא צריכה להסתפק בשיירי קשר שכבר לא קיים ולנסות לייצר לו מטמורפוזות.

יודעת למה? כי זה לא עובד. את צריכה לחתוך, לסובב פנים ולא לנקר בתוך הפצע הזה במסווה של איזו התפתחות רוחנית והתאמה מיוחדת למי שאת. אי אפשר להפרד בלי להפרד, ואי אפשר להפרד בלי השלב של הכעס ותחושת הנטישה והבגידה, לא כשאת מאוהבת עדיין.

את יכולה להחליט אם בא לך להשאר כאן שנים על גבי שנים (כי כמו בכל התמכרות, לא זזים מטר בלי להפסיק עם החומר לחלוטין, וכל שאיפה מחזירה אותך לנקודת ההתחלה.) ולהפוך את הקשר הזה למיתולוגי ואת מיש לחיה בעבר, או שאת פשוט יכולה להחליט שזה באמת הזמן שלך, ובמקום להיות מבינה, נאורה ומכילה את כל העולם ואשתו, תתחילי בלהכיל את מיש ובלטפל במיש. לעשות מה שצריך כדי שלה יהיה טוב.

זה שאת מקבלת את התגובות על כמה שאת אמיצה רגישה וטובה רק משאיר אותך במקום הלא נכון עבורך.
תהיי חרא לאחרים, תכעסי, תשנאי אם צריך, אלה תחושות טבעיות שמותר לך להרגיש וזה בסדר.

נדמה לי שכבר בשל המועד להחלטה אמיצה. זה מפחיד, וזה מייצר תחושת אובדן, אבל זה קל הרבה יותר ממה שזה נראה לך כרגע.

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה. .. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח.


לא הייתי כותבת את זה אם לא הייתי אוהבת אותך.
אני יודעת שאת באמת אמיצה, ושאת יכולה.

}}{{

מישלי - אני אתייחס בזהירות (כמה שאפשר) לכל מה שכתבת.

* זה שאת אוהבת אותי, וקצת מכירה אותנו, זה לא אומר שאת רואה את (כל) מה שיש.

* אני לא ממציאה את החוקים מחדש, אני פועלת ע"פ מה שנכון עבורי.

* אני לא "לא צריכה לאהוב ולהכיל את הקשר החדש שלו", אני בוחרת לאהוב, כי זו הדרך הנכונה עבורי, היא עדיפה לי על כעס ושנאה.

* את לא במקום לדבר על "להסתפק בשיירי קשר שכבר לא קיים", כי את לא יודעת מה יש (או אין) שם, וזו חוצפה מצידך להתיימר לדעת.
אני בספק רב, אם הוא מעביר לי ולך מסרים מנוגדים, ואם כן, הוא יודע שאני תמיד מוכנה לשמוע (ממנו) את האמת.

* את קובעת שזה לא עובד, שצריך לחתוך. זה אולי נכון לך, וזה אולי נכון לרוב בני האדם, אבל לא לכולם. אני זו אני ולי מתאים ועובד דברים אחרים.
מי שמכיר אותי מספיק מקרוב, יודע את זה, יש בי הרבה חריגויות. אני גם חיה איתן בשלום, גם מרוויחה מהן המון ולפעמים גם משלמת מחירים.

* אני לא חושבת שאי פעם ראית אותי מדברת או כותבת על "התפתחות רוחנית", וזה שאת כותבת את זה, זה נשמע ציני ומזלזל. אין בזה צורך.

* אם נדבר לרגע על מושג ה"פרידה", יש לו כל מיני צורות ורבדים ומשמעויות. לנו יש את שלנו, ובבקשה לא להתערב לנו בהם. אנחנו ילדים גדולים (בעיקר הוא).

* זה בסדר לי שהקשר הזה יהיה לעולמים מיתולוגי, אני לא צריכה להפוך אותו לכזה, הוא כבר ( :
אני לא חיה בעבר (לא יותר ממה שנורמלי), אבל העבר הוא חלק מההווה, ויהיה תמיד חלק מהעתיד.

* זה שאני בוחרת "להיות מבינה, נאורה ומכילה את כל העולם ואשתו", זה בדיוק חלק מלטפל בעצמי, מלעשות לי טוב, זו הדרך שלי להכיל את עצמי בדרך שבה אוכל לאהוב אותי.

* לא התגובות המפרגנות מהאנשים, הן שמשאירות אותי במקום הזה, אלא הרבה מאד מודעות וחשיבה, ניסוי וטעיה ולקיחת סיכון (עבורי).
התגובות אמנם מאד נעימות ומחזקות, אבל רק את הרובד השטחי.
הנשמה והחשיבה שלי הרבה יותר יציבות, מלעמוד בזכות תגובות מפרגנות בבלוג (או בכלל).
אני מרשה לעצמי גם לכעוס וגם להכעיס אם צריך. יעידו הקרובים לי, שבשנה האחרונה לא דפקתי חשבון והשתלחתי כשהיה צריך.
אני לא מכילה בכל מחיר, והתגובות שלי לתגובות שלך קצת מראות את זה ( :

בכוח יקרה,
אני לא מהנמלטים, אני לא מהחותכים, אני לא מאלה שעוצרים להביט לאחור וקופאים.
אני מנהיגה. קודם כל של עצמי.

מישלי - ועוד טיפ קטן, לך ולכל בני האדם בעולם (פרט אליו).

אני שייכת לחלק גדול באוכלוסיה (יש מחלוקות על גודלו המדויק), שיש לו סגנון תקשורת מסויים, שבו להגיד את המילים "את צריכה" או "את חייבת" או בכלל לתת הוראות, זו הזמנה למלחמה.
אמירות כאלה מקפיצות לאנשי סגנון התקשורת הזה, את כל הפיוזים הנפיצים.

עם השנים אני מתאמנת הרבה על שליטה עצמית, כדי לא להיות מופעלת ע"י אמירה כזו או אחרת, שיכולה להקפיץ כמעט אוטומטית.
אבל זה לא תמיד עובד, ולפעמים גם אני מתפרצת.

את מה שכתבתי לך, עניתי אחרי מחשבה ומתוך שיקול דעת מודע ולא באימפולסיביות (על אף שאולי נראה שכן).

בכוח המוח{Aion} - את יכולה לעשות עם מה שכתבתי מה שאת רוצה. את יכולה לחשוב שאני לא יודעת, לא רואה, או כותבת בסגנון שלא נכון לך. ואת יכולה לנסות לחשוב אם בכל זאת יש בזה משהו שאת יכולה להקשיב לו, ולקחת.

זו כמובן החלטה שלך :)

מישלי - תאמיני לי שאני מקשיבה, גם לך.
אני חושבת ומרגישה ובודקת מה נכון (לי).
עושה וטועה ומצליחה ובוחנת ומרגישה שוב ועושה עוד וכו'.
אני לוקחת הרבה, אבל גם יודעת שחשוב מאד לדעת מתי לא לקחת (הוא ואני מדברים על זה לא מעט).

אני רוצה להגיד לך משהו, וחשוב לי לעשות את זה כאן.
את דוחפת בכוח.
ואת עושה משהו שהוא לא אחראי.
אין לך ערבות לזה שהדרך שאת מציעה (או מטיפה לה), לא תגרום לי (או לכל אחד אחר) לנזק בלתי הפיך.
את לא תהיי שם לטפל במצב, אם אגיע לנקודת אל-חזור.
וכן, לא פעם בחיי, ראיתי אנשים שנדחפו לפינות שמהן כבר לא יכלו לצאת יותר לעולם.
את רוצה את האחריות הזו על כתפייך ?
גם אם כן, לא אתן לך אותה, ולא לאף אחד אחר.
היחידי שקיבל ממני מנדט לכך, זה הוא, ועל כן אני נושאת את האחריות למצב הזה, ביחד איתו.

אני רק מציעה, לך ולאנשים האחרים שחושבים שהם יודעים מה נכון, להזהר.
אתם לא בהכרח יודעים.

ועם הכל, יש בי אהבה אליך, ואני יודעת שהכל בא מתוך אכפתיות גדולה וכנה.
ועל כך, תודה.
}{

בכוח המוח{Aion} - כתבתי כאן תגובה ארוכה אבל מחקתי.
אני מאחלת לך למצוא את שלוות הנפש שלך, ומישהו ראוי לאהבה הרבה שבתוכך.

}{

מישלי - תודה על זה.

ואני חושבת שהדיאלוג הזה היה מתאפשר עבורי, לו נעשה במימד לא וירטואלי.
כי אני אחת שמוכנה לשמוע הכל, מקשיבה (למרות שהרבה פעמים לא מסכימה ולא מקבלת).
ניסיתי להבין למה אני "סותמת לך את הפה" ונדמה לי שזה בגלל שאין פה הכרות אמיתית ביננו.
יש את השיעות שלך והדיעות שלי, ואין מספיק קשר למצב המדובר.

אני בטוחה שעוד נדסקס על זה, על קפה או יין או מיץ תפוזים סחוט.

}{
מאד !

יהלום נא -
אוהבת אותך.

כואב לראות כמה את מכאיבה לעצמך...

מישלי - יקרה אהובה,

החיים לפעמים כואבים. מי כמוך יודעת.
(ואת השאר אמרתי לך בטלפון :)

}{

35 במאי - לא פשוט. גם חלק מהתגובות ואני לא נותנת ציונים לשום כיוון כי אני חושבת שאת באמת כותבת בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר

מישלי - תודה לך על התגובה הזו...
שהיא אמנם קצרה, אבל מלאת קבלה (אותי) ונתינה (ממך).

(מתי נבין את משמעות ה"35 במאי" ?)