משהו מסתובב לי בבטן בתקופה האחרונה ולא הצלחתי לשים את האצבע בדיוק מה.
ידעתי שמתבשל משהו, וזיהיתי את חלק מהמרכיבים... אבל היה עוד...
בעיקר שמתי (שמנו) לב, שזה משפיע על הקשר הזוגי ומפריע, ויוצר נזק.
לפני כמה ימים, באמצע גן שעשועים (ליד המגלשה) נפל לי האסימון.
כמו שהתרגלתי בשנתיים וחצי האחרונות, מיד הוצאתי את הפנקס שלי וכתבתי ראשי פרקים.
כשהגעתי למחשב, כתבתי לדום שלי מייל:
הבנתי משהו...
לא חשבתי על זה ולא ניסיתי לנתח, אבל פתאום הכל התחבר לי ביחד.
כי היה לי ברור שמה שעובר עליי, לא קשור אליך.
אולי מושפע במידה מסויימת, כי אתה חלק משמעותי היום בכל מי שאני בכל מה שקורה לי, אבל ידעתי שזה לא המוקד.
כבר שבועות (ואולי חודשים) שהחברויות שנוצרו לי בתקופה של @ - מתפוררות.
הן היו חברויות מאד אינטנסיביות ועמוקות, והייתה שם קירבה גדולה, ריגשית וגם פיזית.
פתיחות עצומה וכניסה לחיים כולנו של כולנו.
וכמובן אהבה.
אבל כמו שהקשרים האלה נוצרים משום מקום, הם גם יכולים להגמר.
אני יודעת שזה לא בגלל שאין יותר אהבה שם, אבל זה כבר לא זה.
יש לי הסברים לוגיים חלקיים, ועוד כמה ששייכים לתחום הממבו-ג'מבו, אבל זה לא משנה, זה מה יש.
החברות עם *** (***, שאתה לא מכיר) נגמרה מזמן מבחינתי, היא מתקשרת אחת לכמה שבועות ואני נותנת לה לדבר.
עם ה*** זה משהו שבחודשים האחרונים ברור לי, שזה לא יכול להמשיך, שעם כל האהבה שלי אליהם ושלהם אליי, כבר אין חברות.
עם *** זה מקרטע מידי בזמן האחרון, מעבר לנתק שהיא יזמה בזמנו, אני מרגישה שאני הולכת איתה על ביצים, שזה לא זה,
וכבר כמה שבועות שאני שוקלת להחזיר לה את המפתח של הדירה שלה שנמצא אצלי ולבקש חזרה את שלי.
אז כמו שהבנתי שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש, אחרי @, אז מכל מיני בחינות זה כולל גם את העולם שלי מסביבי.
אני מרגישה את זה בעשייה שלי, בתחומי העניין שלי, במה שהחשבתי כ"עבודה" שלי.
כבר שנים שלא הייתי בסטייט-אוף-מיינד של חיפוש, ועכשיו אני פתאום כן (ואני שונאת את זה).
עוד לפני שהכרתי את @, היו לי הרבה שנים שהייתי במקום מאד שלם ושקט.
לא חיפשתי את עצמי ולא חיפשתי דרך...
הייתי כן מכוונת לדברים שאני רוצה שיהיו לי או לעשות, אבל הם היו חיצוניים לי.
כשהייתי של @, זה היה מבחינתי גן עדן, כי הרגשתי שמצאתי !
גם היה לי את השקט שלי איתי ופתאום גם לא הייתי צריכה למצוא דברים מבחוץ, כל העשייה שלי הייתה מלאה בהרמוניה, גם מה שקירטע.
אני מרגישה שעכשיו זה השאריות.
זה להמשיך את הטיהור והוא כנראה כולל גם דברים בסביבה שמעיקים יותר מעוטפים ונעימים.
ודבר אחרון...
כבר כמה שבועות שאני נזכרת (ושוכחת ונזכרת) שאני רוצה לבקש מ@ שיעביר לי את המפתח של הדירה בחזרה.
מצידי שישאיר לי אותו איפשהו (זה לא תירוץ להפגש), אבל מטריף ועושה לי רע שזה אצלו.
זהו.
אז זה באמת כמו שאתה רואה, קשור כמעט לכל דבר אפשרי, רק לא אל הקשר איתך.
ואז דום שאל אותי במייל:
"למה את חייבת תמיד להבהיר הכל
למה לא תשאירי אפור מולם?
מה שצריך לקרות - יקרה"
ואז דיברנו בסקייפ. מצלמות פתוחות.
כמו שני אנשים שפויים, שיחה עם הבעות פנים וחיוכים ועיניים:
Dom:
זה טיבעי שאחרי קשר
הקשרים סביבו מתפוררים
אבל לא חייבים לחתוך
זה לא קשר רומנטי
זה קשר של ידידות
כאילו הם היו העוגן בזמן @
וכשהוא איננו
הכל מתפורר
מתאדה
זה לא טבעי לי דום. אצלי זה חדש.
לא קשור דום.
זה מכל מיני סיבות.
אבל זה כבר קרה, וכבר הרבה חודשים שזה מאולץ.
ואני לא מסוגלת למרוח את זה, אני לא בנאדם של אפור.
אני חושבת שכבר ראית את זה...
אבל זה בכל מיני תחומים, זה חלק מהטוטאליות שלי.
הקשרים איתם נעשו שיטחיים, ולא מתאים לי.
מה רע בקשרים שטחיים?
צריך גם כאלו
רוב הקשרים שלי שטחיים
אין רע דום. רק לא נוח לי שם.
אני לא שופטת.
רוב העולם חי ככה, (צונזר)
וזה כנראה הזמן לסיים את זה דום.
אני לא עושה ברוגז...
מה כן?
אבל אני לא מסוגלת להמשיך להעמיד פנים שיש חברות דום.
אז את מתחילה ב***?
ואיפה זה יסתיים?
איפה שזה יסתיים דום.
סבבה
לכי על זה
את בטוחה?
כי זה צעד שקשה לחזור ממנו
הוא כבר קרה דום. מזמן.
רק שאף אחד לא מוכן להודות בזה.
אף אחד לא מוכן להסתכל על הדברים בצורה ברורה. ונמאס לי מהערפל הזה דום.
הוא עושה לי רע.
(חלק שיחה מצונזרת :)
את דברי איתם
ואני מקווה שיעבור בסדר
בלי כעסים
אנשים לא אוהבים לשמוע את זה ישירות
הם רגילים אלי דום.
וזו לא ביקורת אליהם
יש יתרונות בפסיכית
זה פשוט משהו שקורה (גם מצידם)
בעיקר מצידם...
את מרגישה מחוץ למעגל?
אין מעגל דום.
אני עשיתי את המעגל דום.
אפקט מיש
הם כולם נהיו חברים בגללי דום.
אני חיברתי בינהם.
ואין שם באמת שום מעגל. וגם אם יש, זה ממש בסדר לי דום.
וזה נשמע שחצני, אבל זו האמת דום.
אז קדימה
מעגל חדש
(:
יהיו. אני לא מודאגת דום.
אני שמחה שירד לי האסימון סופית.
זו הקלה דום.
יותר מידי אסימונים לאחרונה
תמיד ככה. לכן אני לא צריכה טיפול דום.
יש קטע שנגמר משהו רוצים לעשות ניקיון שולחן
סוג של
אבל זה תכלס תחושות שלך
לכי עליהן
הסיבות ממש לא משנות
לא רציתי לעשות ניקיון דום. זה כולם אנשים שהייתי שמחה להשאיר בחיים שלי קרוב (גם את @)
אבל אם זה לא מסתדר, אז לא בכוח דום.
אי אפשר בכוח.
סגור מיש
אני מאמינה בטוב.
שיכנעת אותי
(המשך שיחה מצונזרת)
ולמה אני "חייבת תמיד להבהיר הכל" ?
כי ככה אני.
שונאת אפור. צריכה ברור, בהיר, על השולחן. לא סובלת טיוחים.
עם האנשים שאני בוחרת להכניס לחיים שלי ומאפשרת להם להכניס אותי לשלהם...
עם המעגל הקרוב אליי, עם החברים שלי, אלו שאני בוחרת במשורה...
זה יהיה עמוק ואינטימי, או שזה לא יהיה בכלל.
זה כנראה חלק מהטוטאלית הקיטשית שאני.
אבל לא בכוח.
מערכות יחסים עם אנשים אי אפשר בכוח (לא אני בכל אופן).
למי שנכנס למעגל הקרוב, אני נותנת את כל כולי ונכון שלפעמים יוצא שם כוח,
אבל זה תמיד מאהבה, אני תמיד באה מטוב.
כשזה כבר משאיר טעם רע, זה הזמן ללכת.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
עידכונים מהשטח:
* כמה שעות אחרי שהמייל נכתב, נשלח ודוסקס, הפוסט הזה הוכנס לטיוטא.
* יום למחרת נעשתה שיחה ראשונה, הוחלפו מפתחות, בכינו קצת, אבל אנחנו עדיין חברות (הכי שאפשר).
* היום (שלושה ימים אחרי) נעשתה עוד שיחה, והכל בסדר...