מיש

שיש ואני כאן מאתמול וכל הזמן נאמרות ומתרחשות כאן כל מיני הברקות.
מידי פעם אני שולחת מהן לדום בווטס-אפ או במייל או שמספרת ומראה לו בסקייפ.
ברגע מסויים כשנכנסנו לחדר אחרי ארוחת בוקר, החלטתי שפשוט אי אפשר שלא לתעד.
במקביל כשהתחלתי לכתוב לו מייל יותר מפורט...
אז רשמתי את ההברקה האחרונה* בטיוטא, ואז הפוסט הזה פשוט התחיל להכתב מעצמו.

אתמול בשדה"ת סחיפול, בכמה דקות ההמתנה להחתמת הדרכון, כבר ראיתי את שיש מחכה לי אחרי הפקיד.
דיברנו בחצאי מילים ובפנטומינה ועשינו פרצופים אחת לשניה, מחכות לחיבוק שתיכף יבוא.
והוא בא.
ידענו בשבועיים האחרונים שהפעם זה יהיה אחרת, כי שתינו (סופסוף) במקום חדש, אבל ברגע שנפגשנו, הרגשנו !
התפצלנו כל אחת לאיסוף המזוודה שלה ויצאנו לפגוש את הנהג שבא לאסוף אותי.
בשניה שיצאנו מהטרמינל, האוויר הצח והקריר שמיד הוטח בפרצוף, עשה חשק לנשום עמוק.
הנהג הלך להביא את הרכב ואנחנו התחלנו לספוג את הביקור הזה.
בדרך מהשדה...
לא יעזור כמה פעמים אני כאן, לא מצליחה לזכור את הדרך או להבין אותה,
אבל כשמגיעים לאיזור המרכזי המוכר של אמסטרדם, תחושת ה"בבית" משתלטת.

המלון (המהמם) שלנו נמצא בדיוק מול ההוא שבו התארחנו לפני שנה, שבנתיים הספיק להחליף שם ובעלות (כמוני :).
הנהג הכניס אותנו עד הדלת ואז כשקלטנו שיש לנו שעתיים עד הצ'ק-אין, הפקדנו את המזוודות ויצאנו לשוטט קצת במלון ולחקור את נבכיו.
גילינו עולם קסום של מבוכים גותיים והשפעות ארט-דקו (ניסוח של שיש).
בהברקה של רגע, שיש נתנה לארמון שלנו את השם "מלון של הערפדים" ויודעי דבר מבינים למה מיד קניתי אותו.
בעודנו מתעופפות לנו במסדרונות, מתלהבות כמו תיירים יפנים עם אצבע חמה על הדק המצלמה (ניסוח~שיש),
התחלנו לשים לב לכל מיני כוכים, שברבים מהם מוצב לו כסא יחיד...
אני מיד חשבתי על פינות ענישה, בחיי שככה זה נראה. הנה:



ואז הושבתי שם את שיש (שעשתה פרצוף של 'בעונש') וצילמתי שוב, היה לי ברור שיהיה לזה שימוש בהמשך ( :

אח"כ גילינו שגם בחדר שלנו (הנסיכות... ככה שיש החליטה), יש פינת ענישה, רק שבו אין כסא.




אחרי שיטוטים בעיר (שהגעתי למסקנה שהיא יותר קיטשית אפילו ממני) ואחרי ארוחת סושי מעולה, חזרנו למלון.

שיחה קצרה עם הדום, מספרת לו על השיטוטים במלון ואז בעיר.
אומרת לו כמה כיף לי, למרות שכל מקום מזכיר לי משהו, מלא נגיעות במלא חוויות,
אבל שאני כבר בסדר עם זה, שבפעמים הקודמות זה היה קשה מידי,
שהתגעגעתי להנות ככה מדברים, להתפעל משטויות, מצבעים, מריחות, מאנשים.

[06/07/2012 22:12:58] מיש: היה בסדר לך הפוסט שלי דום ?
[06/07/2012 22:13:06] Dom: יותר מבסדר
[06/07/2012 22:13:09] מיש: גם אחרי העריכה והמקלחת דום ?
[06/07/2012 22:13:15] Dom: ראיתי רק אחריי

סיפרתי לו שכשהייתי במקלחת והתחלתי לחשוב על מה שכתבתי... הבנתי שעשיתי בלאגן...
שכמעט יצאתי עם סבון לתקן, שאני כזאת פרפקציוניסטית...
שבילבלתי את הנתונים, שגם ככה אף אחד לא באמת מבין... אבל אני צריכה שזה יהיה מדויק (לי).

אמרתי לו שאנחנו יורדות קצת להתפנק בספא והוא ביקש שכשנחזור, אבוא לומר לו לילה טוב לפני שאני נשפכת.

שיש ואני ירדנו לספא.
חלום.
לא רוצה לצבוט לכם את הלב, אז אני לא מפרטת.
בין שחיה לציפה, קישקשנו... כמו שאנחנו יודעות הכי טוב לעשות.... על שטויות וגם על דברים מעניינים, תובנות.
היינו באקסטזה הנאתית.
אמרתי לשיש שכל כך כיף לי, שאני אפילו לא מצטערת שדום לא כאן.
שאני מרגישה שאני לא צריכה שהוא יהיה איתי כאן, כדי להיות מסופקת ומאושרת,
שמספיק לי לדעת שהוא שקל לבוא, שהוא רצה להיות, ושזה פשוט לא הסתדר הפעם.

כשחזרנו לחדר, התקלחתי בצ'יק וככה כמו שאני רטובה בחלוק, מיהרתי להתחבר לסקייפ.
אני רואה אותו (ואת החיוך שלו) במצלמה וכולי נמסה !
בא לי לאכול אותו דרך המסך, לשגר את עצמי דרכו ולנזול למרגלותיו.
הדבר הראשון שהוא אמר:

[06/07/2012 23:40:23] Dom: את בלי קולר
[06/07/2012 23:40:30] מיש: יצאתי מהמקלחת...
[06/07/2012 23:40:34] מיש: אני שמה דום.
[06/07/2012 23:40:57] Dom: במקלחת הבאה את תתקלחי איתו
[06/07/2012 23:41:03] Dom: כדי שלא יהיה לך תרוץ


בלילה... (צונזר)

ואז בוקר.

שיש חזרה מהספא בדיוק כשיצאתי מהמקלחת וירדנו לארוחת בוקר.
ירדתי עם קולר העור השחור (על עניין הקולרים אני אולי אפרט בהזדמנות אחרת),
כשאני לובשת את "שמלת החדר" השחורה שלי, בלי חזיה ובלי תחתונים.
לא כי הוא ביקש (לא באופן ישיר בכל אופן), אלא כי זה משרת את המטרה הכללית של ההוראה שלו.
מרגישה סקסית. וגם מינית.

התענגנו על ארוחת הבוקר שהוכרזה כַטובה ביותר שאי פעם (שתינו) אכלנו (ביחד או לחוד).
דיברנו על כמה שכיף לנו, ואז השיחה התגלגלה (שיש: "like it always does") לדום שלי.
אמרתי שכמה שרציתי שיהיה איתי כאן (וזה לא היה מופרך שיקרה), אני בסופו של דבר שמחה שהוא לא.
(כבר אתמול התחלתי להבין את זה, אבל לא ידעתי לשים את האצבע על 'למה'.)
ואז אמרתי, שאם הוא היה כאן איתי, הייתי כ"כ עסוקה בו, שלא הייתי נהנית באותה התלהבות מכל מה שיש פה.
כל ההתלהבות שלי, הייתה מן הסתם מופנית אל הנוכחות שלו, אל ההנאה שלו, אל הקיום שלו, אל הרצון שלי לרַצות (to please) אותו.

בחזרה בחדר:

שיש ~ "אני נסיכה ואני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, כולל לשטוף כלים."

שיש ~ יש לך פצירה ?
מיש ~ בוודאי.
שיש ~ יש לך אחת של ציפורניים ברגליים ?
מיש ~ (מבט המום)
שיש ~ אה, נכון... זה אותו דבר...

אחרי דיון קצר של מה עושים עכשיו, שהוחלט בו שהיא יוצאת לסיבוב קצר של סידורים,
ושאני ממשיכה לנשנש את החדר, ושאחה"צ נצא לשיטוט שלנו (כאן יש אור עד אחרי השעה 23:00),
שיש הציעה לסדר לי מוזיקה בחדר (יש לי פה התלבטות חשובה, אם עדיף לכתוב מוסיקה ב-ז' או ב-ס')
אז הבאתי לה את שלט של הטלוויזיה וקפצתי עליה.
תוך כדי שאני מרוחה עליה, ורק למעטים מכם יש מושג כמה שזה נעים...

שיש ~ זו חוויה של פעם בחיים. פעם שניה בחיים, שאת עושה לי חוויה של פעם בחיים.

* ההברקה האחרונה של שיש (כמו גם תובנות ודברים מעניינים אחרים), יבואו בפוסט נפרד שישלה ( :