מיש

טוב... אין יותר מידי מה לספר מעבר למה שכבר כתבתי.

במלון הזה יש ארוחות בוקר... שאין דברים כאלה...
לא מבינה איך אפשר לעשות ככה לאנשים (או נסיכות) תמימים שלא עשו רע לאיש !
אח"כ יש לנו בחדר את המיני בר החופשי, שלא רק שהוא ממלא את עצמו מחדש כל יום...
דאגנו שהוא יהיה מלא כל טוב גבינות ונקניקים, פירות וירקות ורטבים.
ואז מגיע הזמן לאכול את הארוחה ה"רצינית" של היום, במסעדה (כי בוקר זה לא נחשב לחלק אינטגרלי מהיום).
ואנחנו בוחרות כל פעם משהו אחר, שמגמד את החוויה הקודמת, שגם היא הייתה קולינרית משובחת...
לאן עוד אפשר לטפס מכאן ?!?
בקיצור, זה לא שאני אוכלת כל היום, או הרבה פעמים !
זה מה שאני אוכלת, שהוא קטלני לגוף ולנפש !
אני כבר רואה (ומרגישה) את הקילוגרמים הנוספים שאני מביאה איתי חזרה לארץ (ולא במזוודה :)
ואני מתכוננת נפשית לדיאטה קריטית...

אגב, (גם) מהבחינה הזאת, אני נותנת לעצמי פיצוי הולם לביקור מס' 3 באמסטרדם,
שבו אוכל היה פרס על התנהגות טובה, שלא תמיד הי(ת)ה.

דיברנו על אוכל מספיק ? (לא, כי אפשר להמשיך... תיכף יורדות לארוחת בוקר אחרונה...)

http://www.thecage.co.il/userpics/14600/normal_%E0%F8%E5%E7%FA%20%E1%E5%F7%F8%201.jpg



יש עוד כמה מוטיבים חזקים שמלווים את הביקור הזה:


1. ויברטורים ורוקטים, עירום ומיניות.
אני אחסוך מכם את זיוני המוח בעניין, ולא אלאה אתכם בסיפורים משעממים.

2. קולרים.
שזה משהו שעוד בהתפתחות, אז אני מעדיפה להמתין איתו.

3. שיש.
השיחות וההתנהלות שלנו. תובנות והברקות שכמו שאמרתי, מתוכננות להכתב לפוסט שישלה.

4. החתיך החדש שלי, שאני לגמרי מאוהבת בו !
מערכת היחסים שלנו אמנם טרייה (שבוע וחצי), אבל כבר הגענו לאינטימיות ולתלות הדדית (מצידי לפחות).
אני עדיין לא מנצלת עשירית ממה שיש לו להציע, גם כי יש בו עוד המון פונקציות שאני לא יודעת להשתמש בהן,
וגם כי אני מפחדת לגלות שהוא בן הזוג האידיאלי ושבנוסף להכל, הוא גם יכול לעשות לי ילד ( :
הסמארטפון שלי !

5. החתיך ההורס (אם אמא אומרת עליו ככה, מי אני שאתווכח ?)
הגבר שהצליח לנפץ את הצדקנות שלי, ולהביא אותי להיות (שוב) במקום שכבר לא חשבתי שאהיה בו לעולם עם אף גבר אחר.
כמו יולליול, שלא היה מאויים לשניה מהמקום שממנו באתי, אבל שלקח לעצמו מקום חדש שלא בדיוק החליף...
שבחוכמה גדולה קרא לזה "בעל הבית", ואולי פעם אני אסביר למה ההגדרה הייתה כ"כ משמעותית לי (או לנו).
דום הצליח ברכות שלא תיארתי שקיימת בו, להגיע להיות בעלים שלי.
זה לא מוריד או מפחית במילימטר את מה שהיה עם הבעלים הראשון,
ושכבודו יישאר לעולמים מונח במקומו (על אף הכעסים והכאב שלפעמים נראה שמטשטשים)
קשר הזוי, שבגלל הדרך שבה הוא ה(מ)תנהל, אני מבינה היום שהשתחררו לי כמה ברגים
(גם כאלו שהיו מוברגים היטב וגם כאלה שגם ככה היו מראש קצת מישוחררים 😄
דום עושה לי איזה תיקון ומחזיר את כל נושא השליטה לשפיות. מחזיר אותי לאט לאט לפסים שמהם ירדתי.
לא שהוא לא אקסטרימי. בדברים מסויימים, הוא אולי הרבה יותר...
אבל רגעי הטירוף איתו (גם כשהם 24/7), מתנהלים בתוך מסגרת שפויה.
בקשר ההוא הטירוף התנהל בתוך מסגרת מטורפת בעצמה (מי שקרוב ראה ומבין על מה אני מדברת).
אנחנו אמנם לא חיים יחד, ואני עדיין נמצאת במגירה של מס' 2,
אבל הוא מצליח לגרום לי לראות (גם אם חלקית) מה המשמעות שלי אצלו.
וזה מה שהייתי צריכה.
וזה אחד הדברים העיקריים (ואולי יותר מכל דבר אחר) שהיו חסרים לי עם מס' 1.
שם הייתי צריכה להבין לבד (או לסחוט פרשנות מעצמי) כדי להבין במה אני משמעותית, במה אני מיוחדת לו,
כי כל אחת (מאלה שהיו שלו), לפניי ואחרי, מיוחדת ומשמעותית, אין יותר או פחות וגם לא צריכה להיות...
אבל אני חושבת שזה הכי ממלא בעולם, לדעת במה.
דום אומר לי.
דום מראה לי.
דום מבטא.
אין לו בעיה להסביר את עצמו וגם להתנצל, ומצד שני כשצריך, לשים אותי במקום.
הביטחון והפתיחות שלו מאפשרים לו ללכת גם לקראתי.
ואני מברכת אותו על זה כל שניה.
ואני שוב מלאה באהבה.
והאהבה הזאת מרגיעה אותי יותר ויותר.
מאפשרת לי ללמוד אותו ולקבל בו דברים שבהתחלה עוד חורקים לי,
גורמת לי לאט אט להתרכך מהכעס, לרפא את הכאב ששייך למקומות אחרים,
אני מוצאת יותר מקום לסלוח ולקבל גם את מה ששייך לגברים אחרים.



עשינו צ'ק-אאוט ועכשיו יש לנו כמה שעות בספא (ובעוד משימה מיוחדת אחרונה) עד שיגיע הנהג שלי, לאסוף אותנו מהמלון לשדה.
אחרי ששחיתי קצת, התמקמתי לי באחת ממיטות השיזוף (מנורות התאורה של הספא), והתחברתי לדבר איתו קצת בסקייפ.
הראיתי לו במצלמה את הבריכה והג'קוזי ואותי בבגד ים (לא מציאה גדולה) ואז דיברנו.
בין השאר גם על הפוסט שאושר לפרסום.
ואז על עניין ההשוואה, או מה שאולי נראה ככזו.
ואז החלטתי להוסיף על זה הערה, שהיא חשובה מאד בעיני...

קודם כל, על זה שהשוואות קיימות באותן טבעי, ואי אפשר באמת להמנע מהן לחלוטין.
ומעבר לזה, שבמקרה שכאן, זו לא השוואה הורסת (או בהחלט לא שמכוונת להיות כזו).
שזו השוואה משלימה בעיני ואני משתדלת לעשות אותה בחן... ובשום אופן לא רוצה שיהיה בה טעם לפגם.

אני מקווה שניסחתי את זה יפה... ( :