אחת החברות שלי מכאן, משוייכת, נשלטת, שפחה.
אנחנו מאד דומות בהמון דברים, גם באופן ההתמסרות שלנו,
בהיותנו נשלטות של מישהו מאד ספציפי... שלו ומולו ורק שם,
ומול שאר העולם בדומיננטיות הטבעית שלנו,
ובכלל, בהרפתקנות שלנו, בתעוזה, בפילפליות.
חלק מהיופי בשיחות שלנו, זה למצוא נקודות השקה, קווי דימיון, זוויות הזדהות.
זה מאפשר להיות אחת עבור השניה, הרבה יותר מחברה.
באחת השיחות שלנו (שיכולה להיות על כל נושא שבעולם וגם על שליטה), מצאנו עוד משהו שמשותף לשתינו.
דיברנו על כמה שאנחנו מותשות אחרי פגישה עם הבעלים שלנו,
כמה שליטה עצמית וכוחות נדרשים מאיתנו, לזמן הזה שנמצאים פיזית ביחד.
שזה מעייף פיזית בגלל מה שאנחנו נדרשות לעשות (כל מה שהוא מחליט, מתי, איך וכמה שהוא רוצה),
ומתיש מנטאלית, בגלל מה שאנחנו נדרשות לא לעשות (להיות שפחה מאופקת וכנועה).
לעומת זאת, שאצלם זה בדר"כ הפוך, הם באים לבלות, לנוח, לקבל סיפוק, לפרק צורך, להנות.
בא להם ? הם מתאמצים... לא בא להם ? הם לא.
בא לו לזיין/לגעת/לענג/לסשן ? הוא עושה את זה... לא בא לו ? אז הוא נח ואנחנו משרתות.
(כי אנחנו הרי מדברות על הבעלים שלנו, לא על "שולט" שמספק לנשלטת שלו את ה"סשן" שהיא צריכה).
ואז היא אמרה משהו על השולט שלה (ועל שולטים בכלל) (ואני כמובן חשתי הזדהות גדולה :)
וכשפתאום קלטנו איזו הברקה זו (שגילגלה את שתינו מצחוק) הייתי חייבת לתעד:
"סופסוף גיליתי משהו שאנחנו דומים בו (או תמימי דעים), הוא מרכז עולמי והוא גם מרכז עולמו."
ואגב, מרגע לרגע זו מוכיחה את עצמה כאחת ההברקות המדוייקות שנאמרו עבורנו ( :
ועוד הברקה מצויינת מסוכות 2011, שהתגלגלה בשיא הטבעיות, מפיו של בעלה הונילי (המקסים) של @:
"הייתה לי עכשיו תובנה: יש לנו יחסי שליטה הפוכים. היא עושה משהו ואז אני מבין שזה מה שרציתי שהיא תעשה"
תגידו לי, לא קורע מצחוק ?
נ.ב.
מכיוון שבפוסט הקודם עם הגאג, לא הייתה דרישה מהקהל לקרוא על המחשבות הכמוסות שלי...
אני שומרת אותן (בנתיים) לעצמי ( :
לפני 12 שנים. 22 ביולי 2012 בשעה 22:14
