מיש

בדרך אליה, לטיפול, התחלתי לכתוב בראש:  

שחלמתי שבאת אליי (ה*אתה* שקורא אותי), לתת לי את מה שנמצא אצלך.
והגעת לקצת, לקצר, כי הילדים שלך חיכו לך ברכב.
ונורא רציתי שלא נדבר בכלל ורק לשים עליך ראש ושתלטף אותי כמו שאתה עושה...
אבל כן דיברנו ואפילו צחקנו ואפילו היה בסדר.
אבל הלכת ונשארתי (כמו תמיד) עם הרגשה שעוד לא הספקתי למצות. שרוצה עוד.  

ואז בחלום נפגשתי איתך (שקורא אותי רק כשאני מבקשת) וסיפרתי לך עליו ועברנו לשלנו.
כי הקשר שלנו (לצערי) מכיל הרבה מאד מהקשר איתו. מורכב מהכל ביחד.

ואז (במציאות) הגעתי אליה ופירטתי את כל הסיבות,
למה חשוב היה לי לא לוותר (דווקא) על הטיפול של היום.
ואחרי הסיבה האחרונה (שתכין אותי לעוד שבועיים) היא חיבקה אותי חזק.   

התפשטתי ונשכבתי על המיטה והיא התחילה לטפל.
אמרה בקול רם את מה שהגוף שלי אומר לה:
"יש אצלך בילבול, חוסר ודאות, קצוות לא סגורים. עומס שהפך לכובד."
"את רוצה שיהיה לך נעים, אבל לא נעים לך."  

בזמן שהיא מעסה וברקע פלורנס והמכונה שרה, אני ממשיכה לכתוב בראש.
והמחשבות מעסיקות...
ואז בזמן שהיא ממששת את הבוהן הגדולה שלי, היא אומרת לי משהו על זה שאני מוצפת מחשבות,
שואלת אם זה טוב לי שהן ממלאות ככה. 

ביקשתי הפסקה של כמה דקות כדי לכתוב את מה שבראש שלי, כדי לפנות מקום לשקט (גם לטיפול).
היא ניגשה להביא מחברת ועט ובזמן שהיא ממשיכה בעיסוי, אני כותבת.
וזה מדהים, כי בזמן שאני כותבת, אני מרגישה שהמוח מתרוקן.  

אני שואלת אותה, אם אי פעם מישהו כתב אצלה תוך כדי טיפול (והתשובה ברורה לי מראש) ואנחנו צוחקות.
הרי כבר עשינו טיפולים מול מצלמה פתוחה, עם עין צופה וכנראה נהנית שכואב לי ( :  

רגע, עכשיו כוסות רוח.  

כואבבבבב !  

הפסקה.  

"מה שיש לפניך, מה שאת רואה... את לא אוהבת, לא כיף לך עם זה.
את בולעת הרבה (גם צפרדעים), מבליגה, מעבירה הלאה, מטאטאת מתחת לשטיח.
את מבינה ? אני יכולה להפסיק עם הדימויים ?"  

"כן דוֹדוֹ, אני מבינה."  

בסוף הטיפול, בשלב של עיסוי הקרקפת,
היא מתחשבת בזה שביקשתי (כשהגעתי) לא להרוס לי את הפן ומעסה בלי סיבובים.
ובזמן שהיא מעסה אותי, הידיים שלי נשלחות לעסות לה את הידיים.
"אי פעם קיבלת עיסוי בחזרה תוך כדי שאת מעסה ? רק מופרעות שכמותנו יכולות ככה."  

 (הייתה פה תמונה, נמחקה :)

* מקלידה את הפוסט הזה תוך כדי הטיפול השני להיום.
   טמפ' - 37.2, ל"ד - 117/78, דופק - 85 (היה 106 ומדדנו שוב)
   טמפ' - 37.1, ל"ד - 115/82, דופק - 82
 

* לכל "מביני עניין" - בבקשה בלי עיצות או הערות טיפוליות כאלה או אחרות.  
   אני בוטחת בנשמה הזו שמטפלת בי.  

* היכונו לשטף של פוסטים שיעלו מהטיוטא של החודש האחרון.  

* ואני בסדר !  ואם (עוד) לא לגמרי עכשיו... אז אהיה ( :
    אבל אני בסדר.