סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 8 באוקטובר 2012 בשעה 2:33

לפני הרבה מאד חודשים ראיתי את הקליפ שלו באחד הבלוגים באתר.
אני חושבת שזה אותו קליפ ששמתי כאן.
מאז, הוא לא יצא לי מהראש.
ואני לא יודעת אם הוא שחקן אדיר ופרפורמר מחונן, או שהוא באמת כזה רגיש,
אבל אני יודעת שכשאני רואה ושומעת אותו, אני מרגישה אותו בתוכי.
שווה לחכות לדקה 4:30, כדי לקבל את זה גם נקי.

והמילים שלו מתארות כל כך...

Come and hold my hand
I want to contact the living
Not sure I understand
This role I've been given

I sit and talk to God
And he just laughs at my plans
My head speaks a language
I don't understand

I just want to feel real love
Feel the home that I live in
Cause I got too much life
Running through my veins
Going to waste

I don't want to die
But I ain't keen on living either
Before I fall in love
I'm preparing to leave her
I scare myself to death
That's why I keep on running
Before I've arrived
I can see myself coming

I just want to feel real love
Feel the home that I live in
Cause I got too much life
Running through my veins
Going to waste
And I need to feel real love
And a life ever after
There's a hole in my soul
You can see it in my face
It's a real big place

 

לפעמים נדמה לי שהלב שלי עומד להתפוצץ מרוב אהבה.
לפעמים נדמה לי שזה לא בריא להתרגש ככה כל כך.
לפעמים אני עוד מתלבטת אם לתת לעצמי להמשיך ברכבת הרים הרגשית הזאת.
לפעמים אני תוהה האם היה נכון לממש את החלום הגדול.
לפעמים אני חושבת שברגע שהייתי שם... אני כבר מכורה לריגוש המטורף הזה.
להתמסרות המוחלטת, לתחושות שמתלוות אליה, לשקיפות הבלתי מתפשרת.

לפעמים נדמה לי שהלב הקטן שלי, פשוט עומד להתפוצץ מרוב אהבה.

 

ועוד פוסטים שרק מצטברים בטיוטא.
אבל אין מה לעשות...
יש דברים שמכל מיני בחינות,
צריכים בנתיים להשאר במעגלים המצומצמים ביותר.
וזה בוער לי בעצמות, כי אני אוהבת גלוי...
אבל אני מתאפקת.
בעיקר לא בגללי.


* ועוד דבר...
שוב, גלים של צפיות בבלוג, כששום פוסט חדש לא עלה לאוויר.
שוב עולות התהיות... מי את שקוראת ? מי אתן שקוראות ?
מה (או יותר נכון מי) מביא אותך לקרוא כאן ? ומה את חושבת על זה ? עליי ?
ואיזה שאלות היית רוצה לשאול אותי ? ומה היית רוצה לספר לי ?
והאם זה קשור אליי ? או שזה סתמי ומקרי ?
וסביר להניח שאני אשאר עם השאלות האלה (כמו שעם הרבה אחרות שעוד מעסיקות אותי).

the rain song - לא נראה לי שהלב שלך קטן:) נתחיל מזה.
חוץ מזה, ממתי יש לנו שליטה על ההתרגשויות שלנו? איך אפשר להתלבט במשהו מהסוג הזה? הדרך היחידה להפסיק עם זה, זה פשוט להפסיק לפגוש אנשים, לנתק מגע.



בעניין הצפיות בבלוג - ובכן, על זה נאמר - מנפלאות הבלוגריה. :)
לפני 12 שנים
מתוקף אישיותה - רק אל תתנצלי.
את מה שאת.וזה הכי יפה לך.
ולנו.לראות מפה.
והשלמות שפורצת ממילותיך מעידה שכעת את נוגעת במקומות שהכי הכי שלך.ואת מחבקת אותם.
נעים לקרוא.נעים מאד .
לפני 12 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - שתדעי שזאת (גם) אני}{
לפני 12 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - לפני אי אילו חודשים נפרדתי ממישהו, עשיתי הרבה שינויים רגשיים בתוכי, והשאלה ששאלתי את עצמי היתה: אני הולכת לפדות צ'ק של רגשות (במטפורה...) בבנק - האם יהיה לצ'ק הזה כיסוי?
כל עוד לא היה, לא העזתי לשנות...
לפני 12 שנים
Josephin​(לא בעסק) - הוא פרפומר ענק ויודע איך לכבוש את הקהל :)
חג שמח
לפני 12 שנים
אתנה - שאני אפתח חקירה?!
את יודעת שאני אצליח לפענח מי קורא/ת אותך


}}{{

ל.ה.נ.ב
כול הטיוטות יעלו בזמן זה או אחר לפרסום.
מה שחשוב זה שהלב ״הקטן״ הזה שלך ימשיך
להתרגש ולהתמלא באהבה.
לכל דבר יש את הזמן שלו.
עכשיו זה הזמן שלך!
}}{{
לפני 12 שנים
מתנערת - אני חושבת שזה לא שהלב קטן, אלא שבשל ריבוי הרגשות ומידת העוצמה הגלומה בהם, המקום צר מלהכיל.
גם אם תעברי ללב אקסטרה אקסטרה לארג' מהר מאד תגלי, עם שפעת הרגשות שבך ושלך, נדרש מקום גדול עוד יותר וחוזר חלילה.

ורכבת ההרים הזו היא היא החותמת והאישור לכך שאת חיה ועוד איך!
לפני 12 שנים
בטי בום​(שולטת) - אחת הפעמים היחידות שאנחנו מסכימות על גבר, הוא מהמם:)
לפני 12 שנים
Brida​(נשלטת){DDDOM} - מודה שלפעמים אני.
כי את כל כך כל כך מרתקת!
לפני 12 שנים
sugar1​(אחרת) - אווווו כל כך אהבתי את הפוסט.
קבלי חיבוק
}{
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י