(שלוש וחצי בלילה בערך)
מאת: gmail.com
אל:
תאריך: 6 בפברואר 2013 04:57
נושא: 11
אמרת לי את זה מתישהו היום,
כשהיינו מחובקים קרוב קרוב,
אחרי שעשינו את מה שעשינו,
אחרי שדיברנו על מה שדיברנו...
אחר הצהריים, כשהגיעה שיחת הטלפון ההיא, שקיויתי שלא תגיע...
ובדקות הארוכות עד שהתברר שחלה אי הבנה והכל בסדר,
הרגשתי את עוצמתה של האהבה הזאת,
ועוד יותר את המחוייבות שלנו אחד לשניה ואחת לשני.
כשהרגשתי שאני לא באמת מוטרדת מזה בשבילי, אלא בגללך,
שאני לא מפחדת מזה בגללי, אלא בשבילך,
שכמה שחשוב לי להיות בריאה בשבילי, אני צריכה להיות בריאה בשבילך.
כשתארת לי מה יקרה מחר בבוקר כשאתה תהיה בתוך יום עבודה ואני אתקשר לעדכן אותך במצב,
הבנתי בפעם הראשונה בחיים שלי את ההרגשה הזאת של בן זוג שדואג לי, שבאמת דואג - לי.
ללכת לישון יחד בלילות, לקום ביחד בבקרים.
לרצות לקום בשש וחצי (על אף שאני שונאת את הבוקר), כדי לתת לך לפעמים להתפנק עוד קצת במיטה.
לרצות לבשל ולנקות ולסדר (על אף שזה כ"כ לא "אני"), כי זה עושה את החיים שלנו יותר נעימים וזה משמח אותך.
לרצות לעשות דברים שהם לא איתך, כי אני יודעת שבעקיפין זה מה שנכון לעשות וזו השקעה כדאית.
לרצות לוותר על חלקים בחיים שלי, כדי לפנות מקום לחלום הזה שמתגשם.
נעלמתי עכשיו מהמיטה, בשקט בשקט כדי לא להפריע לך...
כאב לי וידעתי שלקום ולהסיח את דעתי בדברים אחרים, יעזור.
והייתה לי הרגשה (אני כבר מתחילה להכיר אותך) שמתישהו תקום לחפש אותי.
ובאמת לא חלפו הרבה דקות, והופעת.
ואז חזרת לישון.
והלב שלי מלא.
א ה ב ה !
