מיש

הגענו לעיירה המתוקה Asciano

אחרי שטיילנו בסמטאות האבן העתיקות והרומנטיות,
והתישבנו לשתות משהו (הוא קפה ואני קולה) בבית קפה מקומי מתוק, 
אנחנו נכנסים לכנסיה העתיקה של העיירה ואין שם נפש חיה מלבדנו.
אני עושה את השטויות הקבועות שלי...
בודקת אם הפרחים אמיתיים או מזוייפים,
בודקת את ה"מאחורה" של כל מה שאפשר (ולא חסום בחבל או מעקה)
מתיישבת על ספסלים וכסאות מרופדים והוא מצלם אותי בכל מיני פוזות.

באיזה רגע הוא קורא לי לבוא לראות משהו.
אני מתקרבת ואז הוא לוקח ממני את משקפי השמש ומניח אותם על התיק שעל הכסא.

ואז מושך אותי למרכז הבמה הקטנה ששם ומבקש שארד על ברכיי.
ביד ימין שלו, הוא לוקח את יד שמאל שלי וכמו בכל פעם שהוא נוגע בי, עובר בי זרם.

אני על ברכיי מולו ומביטה בו מהזוית הכל כך מוכרת הזו...
ואז הוא שולח את יד שמאל שלו לכיס המכנסיים ומוציא משם טבעת.

הוא שואל אותי (שוב) אם אני רוצה להתחתן איתו.
הפעם השאלה מלווה ברגע מאד טקסי.
אני עונה לו (שוב) שכן.
הפעם התשובה שלי מלווה ברגע מאד טקסי.

אני עדיין חושבת שהוא מתבדח איתי ושהטבעת הזו היא ב"כאילו".
לא שהיא לא מדהימה, היא כן.
לא שהוא לא נשמע רציני, הוא כן.
אבל זה פשוט משהו שלא נתפס במוח הקטן שלי...
זה לא מסוג הדברים שקורים לי.

אבל זה כן.
והוא באמת ביקש.
ואני באמת רוצה.
וזה באמת רק בשביל הטקס והמסיבה והשמחה...
כי בכל מובן אפשרי, אנחנו נשואים כבר עכשיו.

זו הייתה הפעם הראשונה שאני בחו"ל עם בן זוג.

פעמיים בעבר הייתי בחו"ל עם גברים (שניהם מכאן).
הפעם הראשונה הייתה בפברואר 2009.
אקס יקר שהיה בנסיעת עבודה בעמק הסיליקון, הזמין אותי להצטרף אליו, מלון ורכב על חשבון החברה.
נסעתי שבורת לב אחרי רומן קצר ומסעיר שהסתיים כמה שעות לפני הטיסה, עם מישהו שלימים הפך להיות סוג של אח.

הפעם השניה הייתה במאי 2011.
טסתי לחמישה ימים באמסטרדם בתור סלייב, עם גבר מכאן, שולט. 
מישהו שלא באמת הכרתי (פגישה אחת מקדימה לקפה ועוד אחת לרכישת קולר).
נסעתי שבורת לב אחרי שנה וחצי של קשר שליטה טוטאלי, זה שאחריו לא רציתי לחיות יותר.
מאה ועשר שעות אקסטרימיות ביותר, שתועדו ביומן שנמסר לידיו ושוחזר אח"כ על ידי (ואולי פעם יפורסם).

מאז שדיברנו על לטוס, פחדתי.
כמו המון דברים שלא ידעתי איך עושים עם בן זוג, לא יודעת גם איך זה להיות בטיול.
ואם אני אהיה משעממת ? מעצבנת ? עצלנית ? קוטרית ? לחוצה ?
ואם נריב ? נגלה שאנחנו בכלל לא מתאימים ?
הייתי לחוצה לפני הטיסה, גם מלהספיק את כל הלוגיסטיקה (והיה המון),
וגם מהפחדים שהציפו אותי.
כמובן שפרץ בלתי נשלט של בכי שלי, הביא אותו להוציא ממני את הכל ולספר לו,
והוא כמובן הרגיע כמו שהוא יודע.

והיה אדיר.
נהדר.
מושלם.
מדהים.

והרגשתי שם פעם ראשונה את נייקי עושָה סלטה.
וחזרתי עם טבעת ( :