סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 11 שנים. 8 ביולי 2013 בשעה 7:19

 

קטע מתוך ספר שהטגריס שלי קורא ומקריא לי ממנו פנינים:

שבריר / סטיב טולץ


"לילה עכשיו ואני מסתכל על אסטריד ישנה וחושב על ון גוך. כשפיטרו אותו מהעבודה בתחילת דרכו הוא כתב, כשהתפוח בשל גם משב קל יפיל אותו מהעץ.
כזאת היא האהבה. האהבה הייתה אצורה בפנים והורעפה עליה באופן שרירותי. אני אומר את זה כי אני מבין שלעזאזל אני אוהב אותה אני אוהב אותה אבל היא לא מוצאת חן בעיניי אני אוהב את הבחורה שלא מוצאת חן בעיניי. אהבה ארורה! זה רק מוכיח שהאהבה לא קשורה כמעט לאדם שאוהבים מה שחשוב זה מה שבתוכך - בגלל זה גברים אוהבים מכוניות הרים חתולים את שרירי הבטן שלהם בגלל זה אנחנו אוהבים בניזונות ואפסימחסרירגישות. אני לא מחבב את אסטריד בשום אופן אני אוהב אותה.
אולי הדחייה המובלעת של קרוליין השפיעה על האהבה שלי אל אסטריד כמו שהתקררות היקום תרמה להיווצרות החומר. ומי היה מאמין שיש בלב מספיק מקום לאהוב לא אדם אחד אלא שניים? אולי שלושה? אולי אוכל לאהוב גם את הבן שלי."

---------------------------------------------------------------------------


דעתי על אהבה (ומניסיוני הדל בלאהוב :), היא שאוהבים את מי (ואת מה) שמשקיעים בו.
לכן כ"כ אוהבים ילד, לכן אוהבים בית, פרטנר, חבר.
ככל שהשקעתי במישהו, כך אהבתי יותר.
ככל שנתתי מעצמי יותר, כך אהבתי יותר.
ככל שהתמסרתי ונתתי אותי יותר, כך אהבתי יותר.
ובדיעבד הבנתי (אולי רק אחרי שנחשפתי לקטע הזה מהספר), שנתתי והשקעתי בגלל שהקשר מצא חן בעיני, לא בהכרח הגבר שהיה שם.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י