הצמדתי היום לאיש הקשר צלצול חדש.
ואז שלחתי לו הודעה שאני צריכה שיתקשר, כדי שאשמע איך זה נשמע.
שעתיים אחרי, נכנסת לרכב שלי, יוצאת לכמה תחנות קטנות ואז לאסוף מצהרון בי"ס...
הטלפון מתחיל לנגן.
אני מחייכת ועונה ומחייכת יותר.
אומרת לו שעכשיו אני צריכה שיתקשר, בלי שאענה, כדי לשמוע כמה מהשיר אפשר לשמוע בצלצול. (זה לא קרה בסוף)
הוא שואל אותי מה מנגן ואני מציעה שינחש.
הוא לא מתעכב שניה ויורה: "פאודה"
ברור!
אז באחד הפוסטים למטה כתבתי שמתעוררים.
וגם סיפרתי עליו שם, ועוד הרבה בבלוג השני לפני שמונה שנים.
בעל בית יכול להתרחק, אבל הנכס ישאר שלו.
עד שיחליט להתקרב.
כתבתי ואמרתי המון פעמים: "בעלות לכל החיים".
והתווכחו איתי כל מיני.
אבל בנתיים החיים מוכיחים שצדקתי [ואיך שאני אוהבת להיות צודקת! (: ]
ועוד הרבה יותר מעניין פה, ממה שאני מספרת, אבל זה כבר לאוזניהם של המקורבים.
יאללה בלאגן!
