סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 4 שנים. 19 בפברואר 2020 בשעה 22:51

אנחנו מתכתבים ואני מעדכנת אותו מה קורה אצלי, בשעות האחרונות בבית, בזוגיות.

מתנהל ביננו דיאלוג בנושא, ואז אני מבקשת לעבור לנושאים יותר מעניינים.

הוא: כמו מה

אני: כמו אתה? כמו אנחנו?

הוא: אנחנו
        מרגיש שאת מבולבלת

אני: בנוגע למה?
       לראשונה מזה המון זמן, אני כל כך לא מבולבלת

הוא: בטוח?

אני: כן.

הוא: אני רוצה שתתפוצצי

אני: מה זה אומר?

הוא: שהרעב ישלוט
        שליטה סקס שגעון

אני: בנתיים מתפתח קצת רעב אליך😳

הוא: לא רוצה קצת

אני: שזה מוצא חן בעיני!
        כי סופסוף מתחיל להתפתח בי רצון למשהו...

הוא: רוצה הרבה

אני: אני תמיד פוחדת להיות נודניק

הוא: לא נודניק. רעב זה שונה

אני: הרבה רעב, יכול לגרום להרבה כמיהה

הוא: מעולה

אני: להרבה געגוע

*** צונזר***

הוא: דבר נוסף - רוצה לראות את הבלוג שלך יותר פעיל

אני: מה אתה רוצה שאכתוב שם?

הוא: דבר נוסף נכס, את רכוש בנשמה תוציאי את זה
        תני לי את מה שרוצה ממך
        תכתבי כל מה שאת רוצה מבפנים

אני: אתה רוצה שאמצא לנו צעצוע

הוא: כן
        רוצה את הנכס שלי חי ובועט
        אני ברור בהנחיות שלי?

אני: כן.

הוא: כן מה

אני: ידעתי שתכתוב את זה🤣 אני מחייכת פה

הוא: כן מה

אני: כן בעל הבית.

הוא: יפה נכס
        מצפה ממך להתנהג כנכס מניב נכס טוב ונעים

אני: אפשר ב"ב בקיצור? ☺️

הוא: חחח

אני: ממש אשתדל!!

הוא: לא אשתדל אבצע
        את איכות
        תראי את זה. לא להתחבא

אני: אני יכולה להתחייב על עצמי.
       במה שאני עושה.
       אני לא יכולה להתחייב להצליח על מישהי אחרת.

הוא: סומך על היכולות שלך

אני: ואתה יודע, שאני הכי רוצה, להביא לך צעצוע!

הוא: את אלופה
        להביא לנו

הוא: מותק נכנס להתקלח

אני: זה בעיקר לך, פחות לנו.
       למרות שבגלגול הנוכחי שלנו, אם אני אצליח, אני גם קצת אקנא😳

הוא: קנאה זה טוב יוציא ממך רק טוב

אני: מקלחת נעימה!
       הייתי מסבנת אותך טוב טוב אם הייתי לידך עכשיו💕

הוא: ממממ
        הייתי מזיין אותך
        בר'

אני: אתה יודע שמעולם לא הזדיינו?

הוא: יודע

אני: הזוי

הוא: בגללך

אני: חחח
       בגללך!

הוא: טוב מותק נכנס נדבר

אני: יאללה לך להתקלח

הוא: בגללך!!!!😙

אני: ♥️ בגללי

‐------------‐-------------------

ואז כתבתי לו עוד קצת עדכונים (לו"ז ועוד).

בנתיים חברה מפה, שאלה מתי נפגשות ואם ראיתי את הפוסט האחרון שלה וקצת שיתפה מה קורה אצלה.

אז הלכתי להציץ אצלה, ובמועדפים שלי בכלל וחשבתי מה לכתוב פה.

הדבר הראשון שעלה לי לכתוב, היה, למה אני בכלל כותבת את הפוסט:

כי הוא ביקש.

אני כבר לא ממש מעניינת פה אף אחד (או אחת). האנשים שחשובים לי, מעודכנים במציאות.
ומי שכן קורה, זה הותיקים, שכמוני, כבר עברו פה דבר או שניים או מאות.

שחוו.

שרוו.

שמיצו.

שעייפו.

שהתברגנו, שהתוונלנו, שמאסו.

"חדשים" מחפשים היום משהו אחר, בשפה וסגנון וקצב עדכני, כמו הילדים שלנו, שכבר חושבים ומדברים שפת חיים אחרת.

 

אז חזרה אליו.

אחרי שמונה שנים, אנחנו שוב במקום הזה, בגלגול חדש.

שנינו בזוגיות והורים.

אבל הוייב ביננו נשאר חי וזורם כמו שהיה. 

יש ביננו הבנה, בלי צורך להסביר, וחיבור שמרגיש בית.

ואמון, ואהבה, ואכפתיות, וקלילות, והכי כיף, שאין מתח ופחד וספקות.

וזה מרגיש טבעי ואמיתי ומשתלב בחיים הקיימים שלנו.

--------------------------‐

נפגשתי אתמול, עם מס' 1 (שבשבילו נפתח הבלוג לפני עשור) ועם שלוש וארבע, לפגישה החודשית (בממוצע) שלנו, וסיפרתי להם על הקאמבק.

שלוש הייתה מופתעת. לא לגמרי הבינה.

מס' 1 היה מבסוט. לחלוטין לגמרי מבין.

 

זהו בנתיים. לילה טוב❣

 

Aציבעוני​(אחר) - ברוך שובך השוו ה
לפני 4 שנים
מישלי - תודה ינשוף דינוזאור 😘
לפני 4 שנים
Skyfall​(שולט) - כיף להתעורר לפוסט כזה
לפני 4 שנים
מישלי - כיף להתעורר לתגובה כזו.
תודה!
לפני 4 שנים
ג'ינג'ר41 - ברוכה השווה (מאד)!
לפני 4 שנים
מישלי - תודה! (רבה)(מאד!)
לפני 4 שנים
honey B - ומה עם 4? 😀
לפני 4 שנים
מישלי - 4? מדהימה כתמיד❣
לפני 4 שנים
מישלי - מצחיקה! עכשיו קלטתי 🤣🤣🤣
לפני 4 שנים
הכלבונת שלו - מישהו אמר 4?? 😄😍
לפני 4 שנים
הכלבונת שלו - ❤
לפני 4 שנים
Sam vimes - מרגש
לפני 4 שנים
מישלי - ❤❤❤❤❤


.......❤........
לפני 4 שנים
Sweet melody​(נשלטת) - רגע רק כדי לוודא..אני שלוש???🤪🤪
לפני 4 שנים
מישלי - אלא מי??? 😍
לפני 4 שנים
נשלטת אלפא​(אחרת) - יופי של קאמבק
לפני 4 שנים
יולליול​(שולט) - בהחלט יופי של קאמבק!
לפני 4 שנים
מישלי - ❤
לפני 4 שנים
שרה בשבילך​(נשלטת){Masterblas} - יופי שחזרת לכתוב ושיהיה בהצלחה עם כל המספרים בחייך 😃 💞
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י