בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 4 שנים. 24 בפברואר 2020 בשעה 20:48

המיניות שלי מחוברת למקום של Bottom.

תמיד הייתי, ואני עדיין, מתגרה רק מהמקום הזה.

מאז שבחרנו לחזור להיררכיה הזו, שבה אתה בעל הבית, המיניות שלי התחילה לפעום שוב.

 

אני מחכה לשמוע ממך, לראות אותך, להרגיש, ללטף, ללקק, להריח.

לענג, להגמיר, לעניין, להדליק, לפנק, לשמח.


הנוכחות שלך אצלי הולכת וגדלה!
אני מוצאת את עצמי רוצה לספר לך כל הזמן, הכל.
הייתי רוצה שתראה אותי כל הזמן.
שיהיה עליי צ'יפ שיאפשר לך לעקוב אחרי בכל רגע.

ככה וכזו אני, כשאני נשלטת.

זה קרה נורא מהר, ההתעוררות הזאת, אני בהלם ממנה.

בכמה שעות, מקסימום ימים, חזרתי שנים אחורה, למקום שלא חשבתי שאני יכולה להיות בו, שחשבתי שלא אהיה בו יותר.

 

וזה מצליח להשתלב עם הזוגיות, שזה הבסיס להכל.

אני כותבת עדין, כי אני מרגישה שגם הבדס"מ שלי התעדן... אבל אולי עוד תפתיע אותי גם בזה.

 

ורק תשמור על עצמך! בלי קשר אליי.

נשלטת אלפא​(אחרת) - כנראה שזה לא נעלם, הצורך להיות למטה ובמקום הזה- לפרוח. (פוסט מעודד).
לפני 4 שנים
מישלי - חשבתי שנעלם ואני מגלה שלא.
זה לא בדיוק צורך... כי לא הרגשתי שזה חסר לי.
אפילו ביאס אותי שלא היה לי חסר.
נהייתי ונילית וזה ביאס אותי.
זה חזר והתעורר, כי דברים קרו, זה לא קרה מעצמו.
לפני 4 שנים
נשלטת אלפא​(אחרת) - אני מבינה. מבינה מאד. וכשזה חוזר זה מחייה. אישית אני במיטבי בכל רבדי החיים כשאני שם
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י