אחד היתרונות, שבלהכיר את בן הזוג לחיים, בסצינה, זה שמדברים (פחות או יותר) באותה שפה.
אחד היתרונות שבלהכיר את בן הזוג הספציפי שלי, זה שאני יכולה לממש את חלק מהחופש שאני כל כך זקוקה לו.
לפני כמעט שנתיים, היה לבן זוגי קשר, עם אחת מיוחדת מכאן.
קשר שהתחיל כשהייתי בחו"ל לשלושה שבועות עם הבת שלנו, רחוק מיכולת שליטתי (הנחוצה לי כ"כ).
קשר שהתפתח בעייתי עבורי, ועל אף שמאד רציתי לאפשר אותו, התקשיתי.
לבסוף אחרי מס' שבועות, ביקשתי שיסתיים.
ומסתובב פה איזה זוג שאולי צריך לשמוח שעשיתי את זה (:
אחרי האפיזודה ההיא, התחדש שוב הקשר עם בעל הבית.
אמנם במהלך השנים היינו בקשר, של טלפון או התכתבות, אבל הפעם כשנוצר קשר (כבר לא זוכרת איך) גם נפגשנו .
(השארתי את מס' 1 ואת מס' 4 במסעדה, וירדתי לפגוש אותו ספונטאנית)
נפגשנו איזה פעמיים, לפגישות קצרצרות וחטופות, שבהן צללנו מיד לעומקים של הבנה.
לא הייתי אז פנויה רגשית, לקשר עם גבר אחר, אז לצד החברות המיוחדת,
הסתפקנו במגע עדין, פלירטוטים קלילים וכיפיים, טעימות שפתיים ושליחת תמונות מחשוף, ציצים (שלי) וכו'
לא הפסקתי לחפש מישהי אחרת, שתתאים לחשקים שלו ושתרוויח את מה שיש לו לתת.
בלי רכושנות, בלי קנאה, כמו מהרגע הראשון שנפגשנו, רציתי לראות אותו נהנה ממתנה שאני נתתי.
גם כשטסתי לכרתים לכמה ימים עם קבוצת בנות, חודש ומשהו אחרי, לנסיעה של חזרה בתשוקה,
כי הגיע הזמן שלי להתעורר מתרדמת המיניות ששקעתי בה לכמה שנים, מאז שנולדה נייקי (כמה ימים לפני הקיסרי עוד עשינו בלאגנים)
המשכנו לתקשר והמשכתי לרקום שידוכים.
שידוך אחד כזה, הוליד קבוצת ווטסאפ, איתו ועם מכרה, והתחיל להתפתח טריאלוג.
הוא נתן לי לנהל את המבצע בקצב שלי, כי הוא כבר מכיר וסומך, היא פחות...
תיאמנו להפגש עם נחיתתי בארץ.
בן זוגי הגיע לאסוף אותי מנתב"ג ונסענו לבית המלון שבו היא התארחה.
הם היו אמורים לתת לי לייצר את המפגש, שתוכנן להיות מעניין ואקסטרימי, כמו שאני יודעת לייצר...
רק ששני חסרי הסבלנות הלא ממושמעים האלו, לא התאפקו ונפגשו וניל.
זכותם. הפסד שלהם.
בן זוגי ואני הגענו, כשהם כבר היו אחרי הכרות ראשונית.
הוא ירד לאסוף אותנו מלמטה, ואז שני הגברים נפגשו לראשונה.
כבר הקלה ראשונה עבורי.
עלינו למעלה, נכנסנו לחדר, חיבוקים נישוקים, ואני ישר מרגישה בנוח וחולצת את סנדלי העקב שלי.
יוצאים למרפסת ומתיישבים...
והגברת בתוך החדר, נון סטופ בשיחות טלפון עבודה דחופות.
דקות ראשונות של מבוכה, ושיחה מתפתחת בין הגברים, קולחת, זורמת, כיף.
אני מרגישה הקלה נוספת, יש כימיה.
באיזה שלב, התיישבתי על ברכיו של בעל הבית,
מרגישה את הזין שלו בג'ינס, מתחת לישבן שלי ואת הידיים שלו נעות על הירכיים שלי.
מסתכלת לגבר היפה שיושב מולי בעיניים, והן נוצצות.
כל הפנים שלו מחייכות מאהבה ופרגון והערכה וחום.
השיחה ממשיכה, גם על נושאים מקצועיים, שגרתיים של החיים, שלושתינו במרפסת במשולש טבעי.
אני שולחת כף רגל לבן הזוג שלי, שיושב מולי, ומניחה אותה עליו, מתחככת על הירך שלו, וגם קצת פנימה, וזה נעים.
מגע עדין עם שניהם, אבל מאד עוצמתי, מלא עומק ורוך ואהבה ומשמעות.
לרגע עובר לי בראש: 'איפה היא?'
'איזה באסה שהיא לא משתתפת'
'רציתי אותה עבורו, והיא לא כאן'
אבל אז אני מבינה, שמה שיש זה אולי מה שצריך להיות, לפחות נכון לרגע זה.
ואני נותנת לעצמי, לשים את המשימה של "צוות לעניין" בצד, ולהנות בעצמי.
ואני פאקינג נהנית!
איתי שני חתיכים, שאני נמשכת לשניהם, אוהבת את שניהם,
אחד שלי מהבית, שאני בטוחה בו ואיתו, והשני שכבר הוכיח שהוא גם בית.
בסופם של ארבעה ימי פוקוס לנפש שלי.
ביום האחרון בכרתים, התחיל קשר שנמשך כמה חודשים,
עם אחד אחר מיוחד מכאן, שלא הוזכר כאן ממש בבלוג,
שבטח בי מספיק, כי להעיז להכנס איתי להרפתקאת התמסרות.
וכל אותו זמן, ב"ה ברקע.
כל כך ברקע... שההחלטתי אז לפרסם את איך שהכרנו + תוספות
דלתות מסתובבות, נפתחות ונסגרות ונפתחות שוב.
כמו שאני אוהבת!
