יום ראשון.
אני אחרי סופ"ש של תקשורת דלה עם בעל הבית, אך חדה וחלקה.
מעט מילים, אבל לא צריך היה יותר.
אני מעדכנת בפרטים החשובים ובתוכניות, והוא מגיב או לא.
אז... היא (הנוכחית של מס' 1) הזמינה אותי, להצטרף אליה לערוך אודישנים, בחיפוש אחר חשפן.
והנה זה קורה:
מגיעים למקום בן זוגי ואני, הם כבר מכירים והכל מאד חברי.
אני אוהבת שהאנשים בעולם שלי מכירים, נפגשים.
אצלי זה לא הפרד ומשול, אלא הפגש ומשול (או לא 😉).
אני חלק מהזמן עסוקה בטלפון והם מדברים, גם עליי.
מעניין אותה מה גורם לי לקנא, הוא מסביר לה, מתי אני לא.
אם רוצים, לא מסובך להבין ממה שהוא מספר, מתי אני כן.
כשההודעה של האודישן הראשון מגיעה, היא מלווה את בן זוגי החוצה, כדי להביא את הנבחן הראשון פנימה.
אני בודקת שוב את הווטסאפ, מחכה בציפייה (מהבוקר) לקבל תגובה מבעל הבית.
עדיין כלום.
היא נכנסת לחדר עם הנבחן הראשון והאודישן מתחיל.
אנחנו שרועות על המיטה העגולה, מקשקשות, בוחנות ואני שולחת לבעל הבית הודעה:
[17:34, 8.3.2020] אני: הבחור הראשון פה.
ממתק אנושי אמיתי 😉
אחרי 25 דק', סופסוף מקבלת סימן חיים:
[17:59, 8.3.2020] בעל הבית!!!: היי
[17:59, 8.3.2020] בעל הבית!!!: איפה את
[18:00, 8.3.2020] בעל הבית!!!: לא הבנתי מה הולך שם
[18:00, 8.3.2020] אני: הו שלום
אתה חי 😉
X ואני כאן, עושות אודישנים לחשפנים
השני יצא עכשיו.
איזה חמודים!
[18:01, 8.3.2020] בעל הבית!!!: חשפנים???
על מה את מדברת
ואז אני מזכירה לו על מה מדובר...
[18:07, 8.3.2020] בעל הבית!!!: את רוצה שאכיר אותה
[18:07, 8.3.2020] אני: היא לחוצה ונבוכה מהסיטואציה, אומרת שמזל שאני פה
[18:07, 8.3.2020] בעל הבית!!!: מה אתן עושות
היא נוגעת בחשפנים וזה?
[18:08, 8.3.2020] אני: לא
[18:09, 8.3.2020] בעל הבית!!!: את רוצה שאכיר אותה?
[18:10, 8.3.2020] אני: ברור! אני לא יודעת אם היא תסכים.
אני תמיד רוצה שתכיר!
[18:11, 8.3.2020] בעל הבית!!!: הבנתי
[18:12, 8.3.2020] אני: רוצה שאשאל אותה?
[18:12, 8.3.2020] בעל הבית!!!: תשאלי
[18:13, 8.3.2020] אני: תיכף☺
אנחנו לא לבד, נכנס השלישי
אני ממתינה לרגע אפשרי, בודקת איתה ומעדכנת אותו:
[18:21, 8.3.2020] אני: היא תשמח להכיר
[18:21, 8.3.2020] בעל הבית!!!: אז איך נעשה את זה
[18:24, 8.3.2020] אני: אתה רוצה להגיע לכאן?
אם כן, אני צריכה לדבר עם הבחור בקבלה...
הוא הבין שהגיעו עוד אנשים וגבה תוספת תשלום על החדר
[18:25, 8.3.2020] בעל הבית!!!: אם מגיע אני אתן לך להשתעשע איתה
[18:28, 8.3.2020] אני: יש אישור
שלה
[18:29, 8.3.2020] בעל הבית!!!: אישור למה
[18:29, 8.3.2020] אני: להשתעשע איתי
[18:29, 8.3.2020] בעל הבית!!!: לאן להגיע
ואז הוא מתקשר, ואני יוצאת למסדרון, ומדברים.
אני כמובן מתחילה להתרגש, כי עד עכשיו, כל ההתרחשות פה, הייתה מינורית וחמודה עבורי, הייתי בצוות "הניהול".
ברגע שיצר קשר, אני הופכת לחלק מ"המשחק".
הוא שואל אם היא עושה לי את זה, ואני מזכירה לו שאני לא נמשכת לנשים, אבל יכול להיות לי נעים, לגעת בחלק מהן.
הוא מבהיר לי בטלפון, עם המון חיוך וקול מרגיע, שהוא בא, כדי לאתגר אותי בזה.
ושנינו יודעים, שאם היא תשתתף, אני אשתף פעולה.
אני חוזרת פנימה, כבר במוד אחר, מסיימות עם האודישן השלישי, שהולך.
היא נכנסת לשירותים ואז דפיקה בדלת.
אני פותחת ויורדת על הברכיים.
על הברכיים, מולו ובנוכחותו, זה הכי טבעי ונכון.
זו פעם ראשונה שהיא רואה אותי בוטום, במקום מתמסר וכנוע.
עד היום, תמיד הייתי לידה בקונטרול. דומיננטית...
אבל ברגע שמגיע הבוס, היררכיות משפיעות, וגם המקום שלי מול אנשים משתנה, ככל שהוא מחליט.
פעם ראשונה איתה שאני שם, לא פעם ראשונה שלי.
אני מכירה את זה מול הגברים הדומיננטים (מהעבר והנוכחי) בחיי, הם אוהבים לגרום לי להתפתל במקום הזה.
מתפתחת דינמיקה מעניינת, בין שלושתנו.
מוסיקה ברקע.
ואז עולה הרעיון לעשות לי אודישן (לא זוכרת מי מהם).
"גשי מולנו. תסתכלי עליי ותרקדי" (לא שאם לא היה אומר לי, הייתי מסתכלת למקום אחר)
סיטואציה זהה למה שהיה קודם, רק שעכשיו אני הנבחנת והם השופטים.
אני רואה שהוא נהנה. וזה מה שחשוב לי. מזה אני נהנית.
הם מתייעצים כמה לתת לי.
היא נותנת 9, הוא נותן 9 וחצי (שבועות של שכרון חושים?)
"את יודעת למה 9 וחצי?"
"לא"
הוא עונה בחיוך הממזרי שלו: "כי אף אחד לא מושלם."
ואז קורא לי חזרה להצטרף אל המיטה ולהתחבר אליו חזרה.
הוא מתעניין לדעת, איפה היא רוצה אותי.
היא רוצה לראות אותי מושפלת.
מבקשת שאהיה על ארבע (אני מתרגמת בראש לשש).
הוא מאשר ומבקש שאסתכל והם מתעסקים אחד עם השניה.
מידי פעם הוא מעביר אליי מבט, לבדוק איפה אני (משערת שמנטאלית), ואני מחייכת אליו.
"מותר לי לומר משהו?"
הוא מאשר.
"זה לא יגרום לי להרגיש מושפלת, וגם לא לקנא.
חבל שתסחפי למשהו שלא שווה את המחיר, בשביל כלום.
יש מה שיגרום לזה, אבל את זה אני לא אספר לך."
אח"כ בטלפון, הוא כמובן שאל, ואני מיד עניתי.
כי אצלנו, במקום של בוטום, אין קלפים מוסתרים מהטופ.
זה מרגש ועמוק, רק בשקיפות מלאה.
האמירה שלי קצת משתקת אותה, היא חווה אותה כאיום, למרות שבאתי ממקום אכפתי ואוהב, זה לא נתפס אצלה כך.
אנחנו מרככים חזרה את הסיטואציה, וממשיכים לשחק.
היא מתחילה לחנוק אותו.
את שנינו זה קצת מצחיק... ואז היא אומרת שעכשיו תורי להיחנק.
הוא שואל אותה אם היא רוצה לחנוק אותי, והיא עונה שהיא רוצה שיחנוק אותי עם הזין שלו.
הוא מבהיר שזה לא יקרה, בטח לא פה.
עוד קצת קשקושים, מתארגנים, יוצאים, נפרדים.
נותן לי חיבוק ונשיקה ולוחש "דברי איתי אחר כך".
נכנסות לרכב שלה, כדי שתקפיץ אותי לרכב שלי.
כמה דקות קטנות של שיחה טעונה ואז הוא מתקשר.
שואל אם אנחנו עוד יחד ומבקש שאתקשר ברגע שאני לבד.
שתי דקות אחרי, אני מתיישבת ברכב שלי ואנחנו נכנסים לשיחת טלפון ארוכה ועמוקה.
מנתחים את האירוע.
אני נזכרת שוב, למה בחרתי להיות במקום הזה, איתו.
למה אני בוטחת בו.
למה אני רוצה לשמח אותו.
* כמה ימים אחרי, גיליתי שהנבחן השלישי נמצא במעגל הכי קרוב וגם מתארח באחד הפוסטים הבאים (: