הייתה אצלי עכשיו לביקור של כמה שעות, איזו ג'ינג'ית פלפל כמוני.
הכרנו אותה לפני שנים דרך הפייס (היה לה דף שהתעסק בבעייתיות של הטרור הפמיניסטי).
הייתה לי אז איתה, תקשורת וירטואלית בלבד.
היא יצרה איתי שוב קשר לפני כמה ימים, כשגילתה שאנחנו מתגוררות באותו ישוב (לא גדול).
היא פה כבר חצי שנה, בזוגיות חדשה, מעניינת.
אז קבענו להפגש והנה זה קרה!
נכנסה בדלת והיה ממש מבאס, שאי אפשר היה להתחבק...
חיבוק זה מתבקש! אצלי בכל אופן, אני חבקנית ידועה!
אבל קורונה וזה... והבוקר התחלתי להלחץ, שלא כהרגלי.
כבר שני דברים, שלא אופייניים לי!
אז התיישבנו והתחלנו לדבר, בעצם שיחת הכרות.
פתחנו בפרטים יבשים של החיים ומהר מאד גלשנו לעסיס.
והיא סיפרה לי ואני סיפרתי לה והיה מרתק!
כמה שאני אוהבת להכיר אנשים.
לאחרונה גם רמת החיבור עם אנשים שוב עולה לי, הרצון להשמיע ולשמוע.
אז סיפרתי לה על שליטה בחיי, ועל התחנות שהראשונה בהן, היא מאז שאני זוכרת את עצמי
(נמצאות כאן בבלוג בארכיון, לא שמה קישורים! מוזמנים לחפש...)
ומצאתי את עצמי ממשיכה לספר את הסיפור שלי, בשורות תחתונות,
בפעם המיליון! (ואני אף פעם לא מגזימה!)
סיפרתי כבר כל כך הרבה פעמים, שכבר קצת נמאס לי לספר...
אבל אנשים רוצים לשמוע, ואם אני רוצה שיכירו אותי, אז זה חלק ממני.
אז נראה שהיא ונילית, אבל מלאת שאלות וסקרנות (תחקירנית במקצועה ובנשמתה).
כבר למדתי לספר, בלי להכנס לפרטים השערורייתיים (ולא חסרים כאלה אצלי).
ואני תמיד חוששת שזה חוטא אז לאמת, ואני פריקית של אמת.
דיברנו בעיקר על המשפחה ועל זוגיות, ועל בן זוגי שהיא מכירה,
הזכרתי רק בקטנה שיש עוד מישהו, שיש איתו גם שליטה והיררכיה, ולא פירטתי.
והייתי רוצה... אבל אני לומדת לסנן, לייצר קצב, בכלל בחיים...
קצת התבגרתי (:
ועכשיו סופה מתקרבת, והכל מתחיל להרגיש אפוקליפטי!
בא לי להתחבק עם כל העולם, דווקא עכשיו יותר, כי הכל מוגבל.
שנהיה בריאים, כן?
