עם הזמן והימים שעוברים, אתה ממלא יותר מקום ביום שלי.
במחשבות שלי, בשיקולים שלי.
אבל, לא רק אצלי.
אתה תופס יותר ויותר מקום אצלנו בבית.
בגלל שהכל פתוח וגלוי ומפורגן, אז אתה מקבל מקום, ואפילו של כבוד.
אם זה באאוטסורסינג שכבר הזכרתי, שמשתדרג להנאת כל הצדדים
(חוץ מברגעים של האטבים בפטמות) (וחוץ מהחגורה) (אאוץ')
אם זה בשיח הטבעי עם הפרטי שלי.
אם זה בשיחות עם חברות, שאת כולן אתה כבר מכיר בצורה כזו או אחרת.
וכל זה מאד מאד נעים לי.
ואני תוהה אם יש לך בכלל מושג, עד כמה מקום, כבר יש לך, פה.
מודעת לכמה שאתה עמוס ומותש בטירוף, גם בתקופות "רגילות" ועכשיו עוד יותר.
ושאתה מזגזג בין העבודה, לבית, למשימות, לאחריות.
ומאד מעריכה את הרגעים שאתה מפנה לי, בהודעות ובטלפון.
אני לא יודעת מה יהיה ברגע הבא, הכל לכולנו כל כך מעורפל ומלא אי ודאות...
אני ממתינה בסבלנות לימים, שבהם יהיה מקום לעניין ושעשועים וקינק ושמחה ופינוקים.
ואני מאד רוצה לפנק אותך!
זה נראה מינורי, כי הפרטי בכל זאת מתחשב בזה שאני עדינה... אבל זה כאב! כי ביקשת!
