מיש

ועסוק.

עסוק מאד וחיוני מאד.

וצריך להעלות פוסט...

אתמול לא פרסמתי, אבל היה 1 באפריל, כך שבכל מקרה, לא היה טעם.

וגם ככה, אתה חיוני ועסוק מאד, ולא עומד בקצב הפוסטים שביקשת... אז ויתרתי לעצמי.

ויכול להיות שיהיה לזה מחיר עבורי? אבל קורונה וזה...  (:

וגם פינקתי בתמונות ממש חושפניות בווטסאה (מי ראה זהו זה?),
שנראה לי שלא הצלחת עדיין לראות. (חיוני ביותר ועסוק בטירוף... אמרנו?)

אז הבלוג והשטויות שלי והעדכונים והתמונות...

הכל מתגמד, כשאני יודעת שאתה לא מספיק לנשום.

מקווה שאת מי שצריך, אתה מצליח לחבק מספיק!

הזמן אצלנו לא משחק תפקיד.

שמונה שנים הוכיחו את זה.

אז עוד שבוע? חודש? כמה שצריך.

באיזו קבוצת פייסבוק פרטית של נשים, שאני חברה בה, פורסמה שאלה אנונימית של מישהי נשואה (עם ילדים קטנים), שנמצאת בזוגיות פתוחה.
שעד לפני חודש, החיים שלה היו מושלמים בין הבעל והאהוב, ועכשיו עם הקורונה,
היא מרגישה כלואה וממורמרת, חסרת סבלנות, הכל מעצבן אותה פתאום, היא בלתי נסבלת ולא נעימה.
התקשורת שהיא מצליחה להשחיל עם המאהב בתוך הסגר, מפריעה ופוגעת בקשר עם בעלה.
היא מנסה לשכנע את בעלה, שהיא צריכה להפגש על המאהב, והא נלחם על זה שזה לא מתאים.
גם מסיבות של חשש להדבקה, וגם כי זה ייצור חוסר הדדיות מובהקת בין החופש שלה, לכלא שלו.

רוב המגיבות שם, השתלחו בה, שהיא אגואיסטית, נצלנית, נרקסיסטית, מפונקת.

קראתי את התגובות והתרגזתי, והתעצבתי, וחשבתי.
גם עליה, שאני לא מכירה, וגם עליי ועלינו ועל האנשים שמסביבי, שמתרגלים הסתכלות אחרת.

ועניתי:

לי יש מזל אחר: המאהב שלי, שהוא גם ה-TOP במערכת היחסים ההיררכית ביננו,
מפעיל אחריות ודואג לבריאות שלי ושל משפחתי, ולא מאפשר פגישה בשלב זה.
דואגים לתקשורת אוהבת אחרת.
ולזמן פרטי בתוך הסגר.
זה זמן לקיים תקשורת עמוקה עם כולם.
בן הזוג, המאהב וגם הילדים.

אני בגישה, שאנחנו צריכים לדאוג לאושר של עצמנו, כי אחרת אנחנו נהיים פקעות עצבים,
אבל חשוב לעשות את זה במסגרת המציאות ולא לזרוק את כולם לעזאזל.

רובכן התייחסתן ל"אגואיזם" שלה.
וזה לא הוגן!! שכחתן להתייחס לקצוות העצבים, שאליהן אפשר להגיע במצב כזה.
אגב, זוגיות פתוחה, לא בהכרח שמה את הזוגיות הראשית (הביתית) במקום הראשון.
כל מי שמעלה את זה בתור הנחה בסיסית - טועה!!!
לפעמים, הזוגיות השניה (או השלישית), היא מוקד העוצמה והבסיס.
כל מערכת (כמו כל אדם), עם המבנה הייחודי שלהם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

וכאן אני מוסיפה, שבמקרה שלי, עם כל המורכבות והקשיים של ניהול שני קשרים במקביל,
הם מבחינתי, מזינים זה את זה.

גדלותם של שני הגברים, בעיקר של הפרטי מהבית,
היא להכיר בזה, להכיל את זה, להזין את זה, כדי להזין אותי.
כי כשאני מוזנת, אני שופעת, אני רכה יותר, אוהבת יותר, שמחה יותר.

בעל הבית, כל הזמן אומר, שהזוגיות והמשפחה הם במקום הראשון.
ואני רק יותר מעריכה אותו על זה.

אבל אני לא מתחברת ל"מקום ראשון או שני".
אני מתחברת לגישה, שזה שדה של אנרגיה, שיש בו הנעה והנאה, הזנה ופורקן.

למזלי, הצורך שלי בפיזי, הוא מינורי יחסית, אני מאד מנטאלית,
אז אם יש תקשורת, ואני יודעת שיש רגשות, אני בסדר.

גם ובעיקר שאני יודעת שאתה עסוק!  (:

וסרטון שקפץ לי ביוטיוב, אין לי מושג איך! לא התכוונתי, אבל קחו:

https://www.youtube.com/watch?v=SUvYduVt3ro