הנה עוד סיפור על מישהו שמתיימר להכיר אותי, עלאק:
אני והחבר שלי חלק מקבוצה של שחזור הסטורי שמקיימת אירועים מדי פעם, כאשר האטרקציות בעיקר פונות למשפחות. כמובן שאנחנו מנצלים את השעות הלא פעילות לקצת כיף וזמן איכותי ביחד. עם יד על הלב, כמעט כולם הם אנשים משכמם ומעלה ובעד הגיבוש הקבוצתי הפנימי והגיבוש עם הקבוצות האחרות שלוקחות חלק בקיום הפסטיבלים שלנו.
אז אני והחבר שלי נקלענו לריב אחרי יומיים סופר לחוצים בתוך הפסטיבל (היינו הצוות של המטבח עם עזרתו של חבר משותף ועוד כמה אנשים שעזרו פה ושם). המגויס הטרי לקבוצה האציל על עצמו את הסמכות להיות יועץ הזוגיות שלנו כי הוא ראה אותי בוכה ואמר לי שאני "עושה הצגות". האני, אם הייתי עושה הצגות, הייתי עושה אותן בחוץ ולא באוהל כשאני לבד שם עם החבר שלי!
אני אמרתי לו בפנים שאני מצטערת אבל הוא לא יודע ולו חצי דבר עליי או על מערכת היחסים שלנו. תכלס פגשנו את הבנאדם אולי ארבע פעמים באיזה בר ועיקר התקשורת היה שלום ולהתראות. יצאתי מהאוהל כדי לזרוק את המגבונים שאיתם אני הסרתי את האיפור שלי בפח והוא בא אחריי. הוא ניסה לתפוס את היד שלי ואני מרוב עצבים צעקתי עליו שיוריד את הידיים שלו ממני. חזרתי לאוהל על מנת לישון בתקווה שהתנערתי מהעלוקה, אבל לא - הוא בא אחרי ורצה לדבר איתי. אני סירבתי לדבר איתו והבנאדם לא עזב את האוהל עד שהחבר שלי לא התעורר ואמר לו לעזוב.
הבוקר קמתי ולמרות שעדיין קצת כעסתי אמרתי שאני אלך בגישת "מים תחת הגשר", אבל לא. הו, לא! הוא החליט שהוא צריך להעלות את כל הריב שהלך אתמול בחזרה ועוד מול כלל צוות המטבח שלנו שכלל לפחות חמישה אנשים באותו רגע וכל מי שנכח בקרבת המקום. אני, שעד אותו רגע הייתי עייפה אבל במצב רוח טוב פלוס, ראיתי אדום בעיניים. אמרתי לו בקול רם שהוא לא יודע כלום עליי או על מערכת היחסים שלי ושל החבר שלי אז שיועיל בטובו לצאת מהפריים. במהלך השניות הספורות שלקח לי להגיד את המשפט וחצי הזה הבנאדם האדים ועשה לי תנועות שהוא מתחנן שאני אפסיק. הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו.
אני סיפרתי לשני אנשים על הקטע המסריח הזה שהוא דפק לי (חברה מחו"ל שאינה דוברת עברית וידיד ששמע את השיחה שלנו ושאל במה מדובר), ושניהם מסכימים שהוא מפגר.
תראו, כל מערכת יחסים חווה עליות וירידות, אבל בסה"כ טוב לי עם החבר שלי. מה שהכעיס אותי לא היה כל כך בלבולי המוח של אותו גורם חיצוני, אלא ההתיימרות שלו להכיר אותנו ולשמש לנו כיועץ זוגיות בעל כורחנו (וגם זה שהוא מדבר על כל הקטע מול אנשים אחרים). אפילו החברים הכי קרובים שלנו והחברות הכי טובות שלי לא מעזים לדחוף את האף לזוגיות שלי, אז מה הוא בכלל מעז לפתוח עליי את הפה שלו?
בכל מקרה, סתם רציתי לפרוק את זה. מבחינתי הוא לא קיים יותר ואני שומרת לעצמי את הזכות לבייש אותו שוב אם הוא רק יעז להתקרב אליי.
לילה טוב, כלבלביי ^^
לפני 12 שנים. 22 באוקטובר 2011 בשעה 20:14