לפני 12 שנים. 12 בפברואר 2012 בשעה 20:05
אז אתמול דיברנו סוף סוף. שנינו הסכמנו שאנחנו לא רוצים להפרד, אבל לא יודעים מה לעשות. אבא שלו חולה ולא אמור לעבוד, אז יש מצב שהוא עובר לחיפה. אמרתי לו שזה לא מה שיפריד בינינו, אבל הוא לא בטוח. ואני שונאת את עצמי עכשיו שככה אני הולכת לאבד אותו.
אני רק יכולה להתפלל שזה לא הסוף, אבל זה גם כל מה שאני יכולה לעשות. אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר, אני אוכלת בצורה היסטרית (ואני סוכרתית, ככה שזה לא הכי חכם), ואני רק בוכה כל היום. אני לא רוצה כלום, רק אותו. אני מעדיפה שהוא יתעלל בי מאשר שהוא יעזוב אותי.
נמאס לי. רוצה לישון ולא לקום אם זה אומר שאני אקום בלעדיו. הוא הסלע שלי.
לילה טוב,
מיס ביץ'.