אני נעה בין כעס להשלמה לעצב ולחרדה כל יום, ואני לא יודעת מה לעשות יותר. אני לא רוצה לאבד אותו, אני אוהבת אותו גם אם אני כועסת עליו, אבל אנחנו נוכל להמשיך במערכת היחסים שלנו רק אם הוא יחליט שהוא עוזר לי לעבוד עליה ולתקן אותה.
אני יכולה להלחם לבד לנצח כאמור, אבל זה לא ישפר כלום. אני צריכה שהוא יגיע להחלטה שהוא רוצה להשקיע בנו, בזוגיות שלנו, על מנת שאנחנו נשאר ביחד ובאמת נגיע למערכת היחסים שהייתה לנו. לא יכול להיות שאני היחידה שאפעל למען מערכת היחסים שלנו, והוא לא יעשה כלום.
ומאז יום ראשון הוא בכלל לא מדבר איתי, שזה בכלל תורם להרגשה הכללית הטובה שלי. לא ידעתי שב"זמן לחשוב" הוא התכוון להתעלם לחלוטין מהקיום שלי. זה מה שהכי פוגע בי, זה מה שמכניס אותי למערבולת הרגשית הזאת.
נשבר לי כבר.. שיגיע להחלטה ואני אמצא דרך לחיות איתה.
יום טוב,
מיס ביץ'.
לפני 12 שנים. 15 בפברואר 2012 בשעה 10:23